קולות מהשטח

בסוף חודש אוקטובר 2025, הופיעו תלמידי מגמת המחול שיטים-דרכא אותה אני מרכזת, במיזם "אח שלי בלב". המיזם, בהובלת אגף אמנויות במשרד החינוך בשיתוף עמותת "האחים שלנו", הפגיש תלמידים ממגמות האמנויות עם אחים שכולים לנופלים במלחמה. בעקבות המפגשים, ההיכרות והסיפורים, נולדו יצירות אמנותיות המנציחות את הנופלים.
במהלך המלחמה, ספגה קהילת הערבה הקטנה, מכה קשה. חמישה בוגרי התיכון נפלו, מהם שלושה חברים טובים מאותו מושב ומאותה כיתה.
אחד הנופלים, עידו אפל ז"ל, הוא אחיה של גליה, תלמידת מגמת מחול. באופן טבעי, בחרנו להתמקד בסיפורה של משפחת אפל ושל עידו.
גליה, ביקשה כבר בתחילת הדרך, להנציח את חייו של אחיה, ולא את מותו ולהביא את הסיפורים המצחיקים והשמחים סביב דמותו מלאת החיים ורוח הנעורים. וכך היה. גליה הפגישה אותנו עם המון סרטונים בהם עידו רוקד! ומשם יצאנו לתהליך היצירה. אספנו חומרים רבים ומביניהם בחרנו את המתאימים ביותר והפכנו אותם למהלך אחד. שילבנו מחול, תיאטרון ווידאו. גם קטעי המוסיקה נלקחו מתוך הסרטונים של עידו.
בתהליך, ליוותה אותנו הפסיכולוגית החינוכית ליאור שוטיג, גם היא בת הערבה בוגרת התיכון ותלמידת מחול. ייעוץ מקצועי קיבלנו מהכוריאוגרף הנפלא ברק מרשל אשר נרתם למשימה.
התהליך היה עמוק, רגיש ומאתגר ונפרש על פני חודשיים תמימים. הייתה זו הזדמנות מיוחדת להשתמש בשפה הבלתי מילולית שלנו, שפת האמנות, ע"מ לספר את סיפורו של עידו, להנציח את דמותו הצבעונית ולהנכיח את רוחו בינינו.
זה גם המקום להביע את תודתנו לאגף אמנויות ובפרט להילה קובריגרו פנחסי על ההזדמנות ועל הליווי הרגיש והמסור.

אורנה אסף-מלכה
רכזת מגמת מחול
תיכון שיטים-דרכא
הערבה התיכונה

אח שלי בלב.
הפרוייקט "אח שלי בלב" התחיל מהצעה לקול קורא והפך למסע מפעים, מאתגר, מחבר ומרגש עבור תלמידי כיתה יא' ממגמת המחול בבית הספר מקיף ו' ע"ש קוהל בבאר שבע.
אני זוכרת את המפגש הראשון שלי ושל התלמידים עם אורלי פינקלשטיין, אחותו של ליאור טקאץ' ז"ל שנרצח ב 7.10.23 בפסטיבל "הנובה" סמוך לקיבוץ רעים.
אישה יפה כל-כך ואחות כואבת מאוד, מספרת על אחיה בגאווה, ושמחה בלב מהולה בגעגועים.
אורלי שיתפה את התלמידים בדמותו המיוחדת של ליאור – צעיר מלא חיים, יוצר, אוהב לרקוד, חובב קוקטיילים, מפגש ולמידה.
התלמידים ישבו בעיניים רכות ואוזניים קשובות. שאלו שאלות בסקרנות רבה ולאט לאט המפגש הפך להיות קרוב ומוכר עד שהרגשנו כולנו, כאילו אנחנו מכירים כבר שנים ומתחילים גם אנחנו להתגעגע.
ואני יושבת, כותבת ומתעדת. המחברת שלי התחילה להתמלא בסיפורים ובמספר מפגשים עם התלמידים בסטודיו, היא התרחבה לשש מחברות מסע אותן נשא כל תלמיד איתו בתהליך היצירה בסטודיו.
מתוך הקשבה, סקרנות ותחושת שליחות, התלמידים יצאו למסע יצירה אישי וקבוצתי. הם שאלו את עצמם כיצד אהבה לריקוד מתבטאת בגוף, איך מפגש אנושי מתרגם לדואט, ואיך רעיון של קוקטייל מתגלם בתנועה.
מהדהדת בי התמונה של אחת התלמידות עומדת מולי, עיניה בורקות מדמעות, ברגע בו נשמע קולה של אורלי מהרמקולים בסטודיו. זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו יחד את מילותיה האישיות – מדברת אל ליאור, מספרת לו על הגעגוע העצום, על האור שהפיץ, ועל איך גם בלכתו, הוא ממשיך להאיר. רגע של חסד, של אמת, שבו התנועה פגשה את הרגש בעוצמה נדירה.
כך למעשה, נפתחת היצירה. וממשיכה להתהוות בין שני מרחבים – האחד, בית קפה אינטימי בו נרקמים קשרים ומתקיימים מפגשים אנושיים; והשני, מרחב חוגג וסוחף של ריקוד, קצב ושמחה.
חבריו של ליאור ז"ל שלחו לנו סרטון בו הם מחקים אחר תנועותיו הריקודיות. התלמידים נכנסו למעבדת מחקר תנועתית, פרמו את התנועות לאיכויות, מאפיינים ואזכורים ובנו רצפי תנועה תיעודיים.
היה מרגש ומעורר סקרנות לראות איך תנועותיו של ליאור נשזרות בקומפוזיציות חדשות שיצרו התלמידים והופכות להיות שפה תנועתית קרובה ואישית אצל כל אחד מהם דרכה הם מצאו שפת תנועה קבוצתית משותפת. כמחווה של חיים, זיכרון ותקווה.
במהלך התהליך הגיעה אורלי מספר פעמים לסטודיו, צפתה בתלמידים חוקרים, מתנסים ויוצרים, ושיתפה בתחושות שהתעוררו בה מתוך התנועה. לעיתים גם הצטרפה בעצמה לריקוד, והביאה נקודת מבט אישית ונוגעת ללב, שהוזנה חזרה אל תוך היצירה.
את העבודה ליוותה גם רייצ’ל ארדוס, שנכנסה לתהליך באחת החזרות והביאה איתה מבט רענן, עוצמות חדשות ונגיעות כוריאוגרפיות שהעשירו את היצירה כולה.
ואט אט נרקמה היצירה "להיפגש לאורו" – עבודת מחול עדינה ומרגשת, האוספת לתוכה רגעי זיכרון חי, נוגע ומלא תקווה. תנועה אחר תנועה, הלך ונבנה פסיפס של געגוע, אור ואנושיות, שמבקש להחיות את הרוח שנותרה ולתת לה קול דרך הגוף.
בהוקרת תודה גדולה על ההזדמנות לצאת למסע כל כך משמעותי עם התלמידים,
ובעיקר תודה לאורלי שפתחה את ליבה והעניקה לנו מבט פנימה – אל זיכרונו של ליאור ואל האור שהוא הותיר. תודה מעומק הלב לתלמידים המדהימים, שנכנסו לתוך התהליך באומץ, ברגישות ובתחושת שליחות אמיתית. ותודה גדולה לגפן ליברמן, מורה במגמה, שליוותה אותנו לאורך כל הדרך – בנוכחות חמה, הקשבה עמוקה ולב רחב
מיטל סגל- רכזת מגמת המחול מקיף ו' ע"ש קוהל

• לצפייה בריקוד