ברוח התקופה

אשרה אלקיים-רונן הייתה רקדנית וכוריאוגרפית, מחלוצות תיאטרון התנועה והמחול הרב תחומי בישראל. היא נולדה בעיר נתניה בשנת 1939 והלכה לעולמה בשנת 2022.

בשנת 1980 ייסדה קבוצת תיאטרון-תנועה וזכתה על יצירתה "טרמינל" בפרס כינור דוד. בשנת 1987, ביום העצמאות ה-39 למדינת ישראל, התכבדה אלקיים-רונן להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות בייצגה את אומנות המחול בישראל. אשרה אלקיים-רונן זכתה בפרסים רבים ובהם: פרס גורית קדמן (1989); פרס שרת החינוך ליוצרים באומנות המחול (2003); פרס על שם אריק איינשטיין המוענק לאומנים שתרמו להתפתחות התרבות הישראלית לדורותיה (2014); פרס מפעל חיים של איגוד אומני ישראל (2019).

אשרה אלקיים-רונן היא מחלוצות תיאטרון התנועה והמחול הרב-תחומי בישראל ופועלה משתרע על עשרות שנים. היא רקדה אצל גֵרְטְרוּד קראוס, למדה בניו יורק אצל מרתה גרהם ובבית הספר הגבוה לאומנויות הבימה ג'וליארד. היא הייתה רקדנית וכוריאוגרפית בלהקת בת-שבע, הקימה מסגרות עצמאיות ליצירותיה ויצרה גם במסגרת להקות המחול הגדולות בת-שבע, הקיבוצית ותיאטרון מחול ענבל.
ארכיונה נאסף ונשמר על ידה בין השנים 1953 ו-2015 וכולל חומרי תיעוד שונים ובהם מסמכים, מאות תצלומים, עשרות כרזות ותוכניות מצולמות. עוד בארכיון סרטים המתעדים את יצירותיה ופועלה בלהקות הגדולות ואת יצירותיה העצמאיות שבהן הגיע ייחודה האומנותי לשיאו.
הארכיון מתעד את היותה רקדנית ב'בימת מחול', להקתן של רינה גלוק, רינה שחם ונעמי אַלֶסְקוֹבְסְקִי. בשנת 1956 נסעה לניו יורק ללמוד בבית הספר של מרתה גרהם ובבית הספר ג'וליארד במחלקה לכוריאוגרפיה. מתקופה זו נמצאים בארכיון תצלומים של יצירותיה הראשונות, כולל תצלומי חזרות ושיעורי מחול. עם סיום לימודיה, בשנת 1964, הצטרפה לגרעין המייסדים של להקת בת-שבע בתפקיד רקדנית וכוריאוגרפית. מתקופה זו נמצאים בארכיונה עשרות רבות של תצלומים, שלה ושל רקדני הלהקה האחרים, מבצעים את הכוריאוגרפיות של גרהם "הרודיה" ו"קליטמנסטרה" של גלן טֶטלי "סרגאסו", ושל דונלד מקייל "נוקטורן" ועוד.

בלהקת בת-שבע יצרה בין השאר את הכוריאוגרפיה של "אדם וחווה". בשנת 1967 פרשה מלהקת בת-שבע והקימה את להקת תיאטרון מחול אשרה אלקיים. הלהקה פעלה כשנתיים בחיפה. בשנת 1969 הקימה עם הדה אורן את האולפן למחול עמק הירדן הפועל עד היום. באותה שנה הייתה ממקימי להקת המחול הקיבוצית. לתוכנית הראשונה של הלהקה בקיבוץ יגור יצרה את יצירתה "הומאז' לפול קליי" (1970). לאורך שנות ה-70 יצרה כוריאוגרפיות ללהקות רבות ובהן תיאטרון מחול ענבל "על מות לוחם" (1972) ולהקת המחול הקיבוצית. כמו כן חזרה אלקיים-רונן ליצור בעבור להקת בת-שבע בניהולו האומנותי של קאי לוטמן את היצירות "מסע אל שום מקום" (1974) ואת "ליקוי מאורות" (1975).
בשנת 1980 ייסדה את קבוצת תיאטרון-תנועה אשרה אלקיים, שם הגיעו יצירותיה העצמאיות – "טרמינל" (1981), "טרמולו בצול וחצי" (1984) ו"סולמות" (1988) – לכדי מיצוי סגנוני של שילוב אומנות שניכרות בו השפעות של מחול ותיאטרון בין-לאומיים. יצירות אלו מתועדות בקטעי עיתונות מרחבי העולם שם הופיעו בסיורים ובפסטיבלים.

משנת 2002 לימדה אלקיים-רונן כוריאוגרפיה במסלול למחול של מכללת "אורות ישראל". משנת 2003 ניהלה את הקרן ע"ש גֵרְטְרוּד קראוס התומכת במְלגות וביצירות מחול של תלמידי האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.
הארכיון המקיף של אשרה אלקיים-רונן מתעד את פעילותה היצירתית ואת קשריה עם אישים ומוסדות בתחומי המחול התרבות והאומנות. הארכיון שלה נסרק כולו בפרויקט 'האוסף הלאומי הדיגיטלי: אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון בספרייה הלאומית בשותפות עם מחלקת היודאיקה של ספריית אוניברסיטת הרווארד. מקצתו מונגש אונליין, וכולו נגיש בבניין הספרייה הלאומית ובארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה.

• חומרים נוספים באתר הספריה הלאומית

בתצלום: הלל מרקמן ממתין בתור לכרטיס לבולשוי, לונדון 1956. הוא מסומן בתצלום בעיגול בטוש סגול. תצלום שמספר מצוין את החלק הראשון של הסיפור על הלל מרקמן שנפטר השבוע.

הלל מרקמן היה רקדן, מייסד ומנכ"ל להקת הבלט הישראלי, נולד בישראל בשנת 1931.
כל פעילותו המקצועית הייתה ביחד עם ברטה ימפולסקי תבדל״א, החל מלימודיהם בסטודיו הראשון לבלט בחיפה אצל ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן בין השנים 1952-1949, עבור בלימודיהם בלונדון ב'בלט רמבר' וב-'סדלרס ווילס', הופעותיהם בצרפת, שוויץ, בלגיה וארצות הברית, בין השאר בלהקת ה'בלט רוס דה מונטה קרלו' בין השנים 1967-1952, וכלה במפעל חייהם הענק - יסוד להקת הבלט הישראלי ובית הספר לבלט הפועל במקביל ללהקה בשנת 1967, וניהול מוסדות אלו בין השנים 2013-1967.

ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן הוא אחד הארכיונים המרכזיים המתעדים את תחום הבלט הקלאסי בישראל. הארכיון נאסף ונשמר על ידם בין השנים 2013-1967 כחלק מפעילותם המקצועית, והוא מייצג את ההיסטוריה של הבלט הקלאסי בישראל ובו תצלומים נדירים מהסטודיו של של ארכיפובה-גרוסמן בחיפה, מהמורות הראשונות לבלט קלאסי בישראל. תכניות ועלונים מהופעותיהם בחו"ל בשנות החמישים והשישים במסגרת בתי ספר ולהקות בלט מהמובילים בעולם, מצביעים על הצטברות של מתודות מגוונות של הבלט הקלאסי, ועל צירי ידע מקומיים ובינלאומיים שהיו התשתית ללהקת הבלט הישראלי וניכרים בדרכי פעילותה עד היום.

הלהקה, שהחלה לפעול בסוף שנות ה-60, העשור של הקמת הלהקות הגדולות, הייתה אחד הגורמים לשינוי במעמדו של הבלט הקלאסי בישראל מטכניקה שולית לטכניקה מרכזית. הארכיון של ימפולסקי-מרקמן מכיל מגוון מרשים של חומרים המייצגים את פעילות הלהקה עד 2013 הן כגוף יוצר ומבצע, והן כמרכז הוראת הבלט הקלאסי כטכניקה לאימון רקדנים. ניתן למצוא בו סרטים, קטעי עיתונות מכל העולם, תוכניות ומסמכים, ובעיקר תצלומים רבים, עם מידע מפורט ורב ערך על יצירות הבלט של הלהקה, בהן ״רומיאו ויוליה״, ״לרקוד לפי שירים״, ״גורה לידר״, ״קונצ'רטו 622'״ ו-״אוניגין״.
הארכיון עצמו מופקד בארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה. באתר הספרייה הלאומית יש גישה לחלק מפריטים הדיגיטליים.

יהיה זכרו של הלל מרקמן שמור בקהילת המחול.