תוכנית הלימודים בתורה שבעל פה ומשפט עברי בחינוך הממלכתי מדגישה את תפיסת היהדות כתרבות לאומית רציפה ותורמת לגיבוש זהותם של הלומדים – ישראלים, יהודים ובני אדם.
באמצעות עיון ביקורתי במקורות טקסטואליים הערוכים על פי נושאים, נמתח גשר בין עולם הערכים, הסמלים והמושגים המסורתי לבין עולמם של התלמידים בחינוך הממלכתי.
התוכנית מאפשרת בחירה של תכנים, וגיוון בדרכי ההוראה, הלמידה וההערכה, ומעודדת התאמה לרוח בית הספר, למאפייני קבוצת הלומדים והמלמדים, לתחומי העניין שלהם ולנטיות ליבם.
חוק החינוך הממלכתי מגדיר את מטרת החינוך הראשונה: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו".
"... בית הספר הכללי לא צריך להיכנע לקנאות וגם לא לחלל הריק. הוא צריך לעודד את הציבור החילוני לגווניו לבטא את ערכיו, לפתח את תרבותו, לבקר את הישגיו ולהיפגש עם הדור הצעיר שלו..."
ועדת שנהר (1994) בחנה את החינוך ליהדות במערכת החינוך הממלכתית בישראל. הוועדה עמדה על חשיבותם של מקצועות היהדות במסגרת החינוך הממלכתי ליצירת מפגש עם השקפות עולם מגוונות. דוח הוועדה המליץ כי הלומדים יכירו את מורשתם התרבותית על גווניה השונים, יהיו בטוחים בערכיהם, יגלו זיקה למורשת העבר ויפתחו תחושת שייכות ומחויבות לעתיד קהילותיהם. הדוח קבע כללים, יעדים ודרכי פעולה והגדיר מהי הדרך הראויה והרצויה לחינוך יהודי במגזר הממלכתי.
תחום הדעת תורה שבעל פה ומשפט עברי נלמד בבתי הספר הממלכתיים מאז ימיה הראשונים של מערכת החינוך במדינת ישראל. תחום זה נותן מענה איכותי הן למטרות המוגדרת בחוק, והן להשקפה העולה מדוח ועדת שנהר.
בשנים האחרונות נלמד בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים במערכת החינוך הממלכתית תחום הדעת 'תרבות יהודית-ישראלית'. על היסודות הללו אפשר להצמיח לימודי המשך שנועדו להעמיק ולהרחיב את העיסוק במדעי היהדות גם בחטיבות העליונות. לימודים אלו מדגישים את ההתפתחות וההתחדשות של התרבות היהודית – כל דור והקריאה החדשה שלו, מתוך זמנו, מקומו ועולמו.