מלכים א' כא: "הרצחת וגם ירשת"?!

"כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן" (פסוק א).

אחאב מלך ישאל חושק בכרמו של נבות ומבקש לקנות אותו ממנו בעבור תמורה הוגנת, אך נבות מסרב למכור את נחלת אבותיו. אחאב מצטער מאוד, אך מוותר. ככשאיזבל שומעת על כך מפי אחאב, וויתור אינה אפשרות מבחינתה והיא מבטיחה לאחאב להשיג עבורו את הכרם, תוך שהיא מצהירה: "אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה"(פסוק ז). לפי תפיסתה, עשיית מלוכה פירושה נטילת הכרם בכוח. אבל גם היא יודעת שלפי החוק הישראלי המלך אינו יכול פשוט לתפוס את הכרם בכוח הזרוע, וכי עליה לביים משפט ולטפול על נבות אשמת שווא. איזבל מביימת אפוא משפט ראווה עשוי לפרטי פרטים: משפט פומבי, בנוכחות שני עדים, בפני שופטים שנבחרו מזקני העם ותוך הכרזה על צום ועצרת כדי להדגיש את חומרת הפשע- מרד במלך. 

במשפט מואשם נבות בכך שקילל את האל ואת המלך ומוצא להורג. "וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת" (פסוק טו). אחאב יוצא במצוותה ובלי לשאול שאלות לתפוס את הכרם. אבל אז נשלח לקראתו אליהו הנביא עם התוכחה הקשה "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (פסוק יט), ועם נבואת פורענות קשה שעיקרה- הבאת הקץ על שושלת בית אחאב. "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט" (פסוק כז). תשובתו של אחאב מתקבלת חלקית, במובן זה שהעונש נדחה לימי בנו.

פרשת כרם נבות נזכרת בקצרה גם בספר מלכים ב פרק ט' פסוקים 26-25. השוואה בין שני הקטעים מלמדת על הצגה שונה של השתלשלות האירועים: לפי המסופר במלכים, אחאב היה מעוניין בחלקת נבות, שלא היתה בהכרח כרם, ושלא זו בלבד שהיתה מרוחקת מארמון המלך, אלא אף נמצאה במרחק נסיעה במרכבה מן העיר, ונבות ובניו הומתו כנראה על ידי מרצחים בלילה ("אמש").

נראה כי הסיבה לשוני בין שני המקורות המקראיים נעוצה בכך שהכותב המקראי ביקש להבליט בפרקנו את חומרת חטאו המוסרי של אחאב ואת מידת אחריותו למעשה זה של עיוות משפט וצדק ושל הפיכת המשפט-למשפח, והצדקה - לצעקה. חוקרים רבים גורסים, כי סיפור נבות המפורט בפרקנו הוא עיבוד נבואי מאוחר, ואפילו מאוחר מאד, של מעשה נבות הנזכר במלכים ב ט, טענה המתיישבת עם ההנחה כי מטרתו של הכותב המאוחר היתה להציג את הסיפור בצורה מוקצנת יותר, כדי לחדד את המסר המוסרי.  

למרות ההבדלים בתיאור ההתרחשות בין שני המקורות- בשניהם קושר המקרא מפורשות בין העונש הקשה שהוטל על אחאב ועל ביתו לבין החטא של רצח נבות.