המצווה לזכור את יציאת מצרים היא יום-יומית: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז, 3). ואולם סיפור יציאת מצרים הוא מצווה מן התורה המיוחדת לליל הסדר, הלילה שבו יצאנו מעבדות לחירות. מצווה זו עומדת בבסיס מנהגי ליל הסדר ובראשם קריאת ההגדה. הסיפור הדרמטי והמרגש הזה מכיל את כל החומרים שמהם בנוי סיפור טוב רווי במתח וביצרים, והוא מציב דילמות ושאלות. עשר המכות, טביעת המצרִים ושירת הים הם כמה שיאים בסיפור הזה. סיפור יציאת מצרים מרגש ילדים ותלמידים והוא נושא לשיחה ומניע ליצירה.
המפגש עם הסיפור בכל שנה בסדר הפסח הופך אותו לחלק בלתי נפרד מהזהות הנרקמת של ילד יהודי. הפחד וההתלכדות סביב מנהיג, החיפזון וההליכה אל הבלתי נודע, הנס הגדול כל כך של קריעת ים סוף, השמחה לאידם של המצרים הטובעים בים, היוזמה של מרים הנביאה לחוג את ההצלה – כל אלו ואחרים הם חומרים סוחפים ההופכים את הסיפור אהוב ומוכר לתלמידים.
יציאת מצרים מסמלת נקודת מפנה בהתהוות העם – מעם של עבדים לבני חורין. חשוב לציין את המעבר הזה ואת השינוי המנטלי שדרש.