דרכי הוראה ועזרי הוראה-למידה

הוראת התאטרון פותחת צוהר למרחבים תרבותיים עשירים ומגוונים, מעבר לגבולות המקום והזמן. ההתנסות המעשית בתחומי היצירה השונים הכלולים בלימודי התאטרון מזמינה את התלמיד למסע היכרות אינטימי וחווייתי עם עצמו, עם יכולותיו, עם רגשותיו ועם עולמם הפנימי של חבריו לעשייה. קריאת מחזות וצפייה בהצגות מפגישות את התלמיד עם קשת רחבה של דמויות מתרבויות השונות, שהוא יכול להזדהות עמן או לקיים עמן דיאלוג, וכך להטמיע בתוכו היבטים מגוונים של קונפליקטים אנושיים מהותיים.

המפגש עם אמנות התאטרון עשוי לעורר את סקרנות התלמידים בנוגע לסוגיות אסתטיות ופילוסופיות רחבות לדוגמה: מהות החיים ומשמעותם, תפקידה של האמנות בחברה, מאבק הפרט על חירותו וחיפוש זהות אישית ולאומית.

לימודי התאטרון מושתתים על שילוב הדוק בין ארבעה סוגי פעילות: קריאה, עיון, צפייה והתנסות בסדנאות. בכוחו של שילוב מיוחד זה להוביל לרכישת אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה: חשיבה פרשנית, ביקורתית ויצירתית. תהליך הוראה-למידה זה, על שלושת קודקודיו, יקנה לתלמידים מיומנויות כדלהלן: שאילת שאלות, בניית טיעונים פרשניים מנומקים, חשיבה הקשרית הבוחנת את הקשר בין מחזה או הצגה לבין הרקע התרבותי-חברתי שבו הם נוצרו, עריכת השוואות (בין מחזות וסגנונות שונים או בין הפקות שונות של אותו המחזה) ובניית תהליכים של קבלת החלטות המבוססות על שיקולים אמנותיים, רעיוניים וטכניים – ברמת היחיד וברמת הקבוצה.

העלאת רעיונות פרשניים וחתירה למימושם על הבמה יפתחו את יכולת התלמידים להתבונן בבעיה מכמה נקודות מבט, לבחון יחד תפיסות בימתיות חלופיות ולבחור בזו ההולמת את עמדתם שלהם. תיעוד התהליך המחקרי והמימוש הבימתי, שמשתקף כתהליך בדפי העמדה ובספר הבימוי המלווים את היחידות ההתנסותיות (דיאלוג, מונולוג והפקה), ישמשו בסיס לרכישת כלים לחשיבה מטה-קוגניטיבית מתמשכת, הנגזרת מהלמידה גם בשלביה המעשיים.

קריאת מחזות, עבודת השחקן על טקסטים, תרגילי משחק ואימפרוביזציות, הכלולים כולם בהוראת התאטרון, מסייעים להעשרת השפה ומפתחים את כושר ההבעה האישית של התלמיד בעל פה ובכתב. בלימודי התאטרון מושם דגש חזק בשיפור ההגייה (דיקציה) ובפיתוח שפת הגוף – כישורים שנודעת להם חשיבות בכל תחום, לצורך יצירת קשר עם הזולת. מתוך השילוב בין הרובד המילולי ובין הרובד הלא-מילולי בהצגה, יכולים התלמידים ללמוד על הקשר בין מה שנאמר במפורש לבין מה שנאמר בין השורות, ועל הפער, על ההלימה או על הסתירה בין השניים.

לימוד טקסטים בעלי חשיבות מרכזית מהמחזאות העולמית והישראלית פותח בפני התלמידים צוהר לדיאלוג רב-תחומי, עם מגוון גדול של תרבויות ושל תקופות.

השאיפה בתהליכי הלמידה להעמיק בנושאים נבחרים, כדי לאפשר גיוון בשאלות הבגרות, פיתוח דרכי הערכה חלופיות והשארת מקום לביטוי אישי ומקצועי של התלמידים.

הרצון לשלב בהוראה נושאי-על משמעותיים: פדגוגיה דיגיטלית וערכים. ופינוי מקום להשבת האחריות על הלמידה לתלמידים באמצעות דיונים משמעותיים ולמידה עצמית גם מחוץ לתחומי בית הספר, שילוב התלמידים באמצעות תחום הדעת בחיי הקהילה הבית ספרית והיישובית.

הרצון לאפשר גיוון בדרכי הוראה, תוך לקיחה בחשבון של הדיפרנציאציה בין תלמידים שונים ומורים שונים.