ציר הזמן - תולדות האומנות המערבית

אומנות מונומנטלית שהתמקדה בהאדרת שמם וכוחם של הפרעונים וקשורה לפולחן המוות ולחיים בעולם הבא לאחר המוות. זוהי אומנות המבוססת על חוקים וקאנון צורני. עיקרון מרכזי הוא שלמות ונצחיות כפי שאפשר לראות למשל בפסלו של המלך פרעה חפרן או פסל הספינקס שבגיזה.

העניקו לתרבות העולם המערבי את יסודות האומנות: ציור, פיסול ואדריכלות. בתקופה זו גיבשו תרבויות יוון ורומא שפה חזותית, מוטיבים אומנותיים ושיח תיאורטי, המשקפים את המארג החברתי. ביוון העתיקה בלטו תמות, כגון: הגדרת האנושי, היחס לאלים, המתח שבין היפה ומעוות, האומנות כמימזיס (חיקוי), הטעיית העין (משחקי אשליה) ועוד. רומא העתיקה העלתה סוגיות הקשורות בנצחיות, כוח, טכניקות בנייה חדשניות, האדרת הקיסרות והשלטון.

התקיימה החל משלהי האימפריה הרומית ועד לתחילת הרנסנס. את אומנות ימי הביניים נהוג לחלק לכמה תקופות משנה: אומנות נוצרית מוקדמת, האומנות הביזנטית, האומנות הרומנסקית והאומנות הגותית. בתקופה זו הייתה נסיגה מחיי המציאות הקשים לעולם של רוחניות ודימויים המתמקדים באיקונוגרפיה נוצרית. התקופה מתרחקת מייצוג אשלייתי ומתאפיינת באומנות סכמטית, תפיסת חלל שטוחה, קיפאון, סטטיות ועוד.

התקיימה במאות 16-14 לספירה. הרנסנס פירושו לידה מחדש של תרבויות יוון ורומא העתיקות. כמושג היסטורי, מציין הרנסנס תהליך של התחדשות תרבותית, שהתרחש תחילה באיטליה ואח"כ בעולם המערבי כולו. תקופת הרנסנס מבשרת חזרה לתפיסות הומניסטיות, ששמות את האדם במרכז ומעודדות השכלה וחינוך, הרחבת אופקים, שימת דגש על חיי האדם עלי אדמות כלא פחות חשובים מחייו אחרי המוות ועוד. בתקופת זו התפתחו טכניקות ורעיונות גדולים, כגון המצאת הפרספקטיבה המדעית והאווירית, שילוב מחקר מדעי עם יצירת האומנות, התאגדות האומנים בגילדות ושינוי במעמדו של האומן, אשר נתפס כאיש אשכולות.

סגנון אשר שלט באירופה מסוף המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-18, שהושפע ממתחים שהתגלעו בין הכנסייה הקתולית והכנסייה הפרוטסטנטית. הבארוק האיטלקי שימש בעיקר כלי של הכנסייה הקתולית, כדי להחזיר את המאמינים לחיקה. המונח בארוק מקורו במילה הפורטוגזית Baroco, שמשמעותה פנינה גולמית שאינה מלוטשת. בניגוד לסגנון הרנסנס, האומנות בתקופת הבארוק התאפיינה בניגודים חריפים למשל במשחקי אור וצל - קיארוסקורו, שימוש בחומרים מגוונים ומנקרי עיניים, קומפוזיציות מורכבות, תנועה ודרמה, תיאטרליות, פנייה אל הרגש וניסיון למשוך ולשבות את לב הקהל.

תנועה אומנותית וסגנונית שהתפתחה לאורך המאה ה-18 ועד המהפכה הצרפתית. הרוקוקו יצא כתגובת נגד לנוקשות ולדרמה שאפיינו את סגנון הבארוק. אומני הרוקוקו נקטו גישה משחקית ועליזה, תוך שימוש בצבעי פסטל, זהב ועיצובים א-סימטריים. הסגנון הציג את אורח חיי האצולה והמלוכה באירופה, ושיקף את אורח החיים הנהנתני והדקדנטי שלהם.

כינוי של סגנון אומנות שרווח בצרפת החל מהמהפכה הצרפתית ועד המחצית הראשונה של המאה ה-19. האומנות הניאו קלאסית הושפעה מרעיונות המהפכה הצרפתית - חופש, שוויון ואחווה, והתאפיינה ברוח פטריוטית ונאמנות למדינה בהתאם לחזון המהפכה. הסגנון האומנותי בתקופה זו הושפע מהאומנות הקלאסית ועקרונותיה, כגון: סימטריות, איזון, סטואיות, פלטת צבעים מצומצמת, דגש על אירועים היסטוריים ושימוש בסמלים ובמיתוסים מהעבר הקלאסי.
ניאוקלאסיקה | ניאו קלאסיציזם

תנועה אינטלקטואלית ואומנותית שהתפתחה באירופה בשלהי המאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-19. הרומנטיקנים יצאו נגד רוחה של תנועת הנאורות והניאו קלאסיקה, והדגישו את האישי, הפרטיקולרי החד-פעמיות והאותנטיות שבאדם. זהו סגנון ששם דגש על הטבע האין-סופי והנשגב, אמונה דתית ולאומיות, דמויות שוליים בחברה ועוד. הנושאים הרומנטיים עוסקים במהות הקיום האנושי, יצרים אפלים ועוצמתם של הטכנולוגיה והטבע, אל מול האדם חסר האונים כנגדם. סגנונם משתנה ומגוון מאומן לאומן, אך אפשר להבחין ביצירות רבות בנגיעות צבע כתמיות ואקספרסיביות.

זרם אומנותי שהופיע באמצע המאה ה-19, המתאר את החיים כפי שהם, תוך התייחסות ביקורתית לחיים המודרניים, ובמקביל מתן תשומת לב למעמד הנמוך, פשוטי העם והחיים היום-יומיים. הריאליזם מגיב לעוולות בחברה כתוצר של המהפכה התעשייתית: ניצול מעמד הפועלים והיעדר תנאים סוציאליים, מערכת המשפט המושחתת, אספני האומנות והמעמד הגבוה ועוד.

יש להבחין בין הריאליזם כזרם לבין כסגנון אומנותי המבקש לחקות מציאות.

כינוי לאומנות שנוצרה משלהי המאה ה-19 ועד לשנות ה-80 של המאה ה-20. האומנות המודרנית מתאפיינת בניסיונות חדשניים להצגת העולם באופן שאינו נטורליסטי, בעקבות המצאת המצלמה. האומנות המודרנית מגיבה להתפתחויות טכנולוגיות, המצאות ורעיונות חדשים, ומונעת מתוך אידאולוגיות ואמיתות, המעוגנות במניפסטים (מנשרים).

בתוך כך, אפשר לזהות תהליכים של הפשטה, ניסיונות לייצוג חדש של המציאות, תנועות אוונגרד (תנועות חדשניות, מהפכניות, שהקדימו את זמנן), אומנות לשם אומנות, טכניקות וסוגי מדיה חדשים כגון: שכפול שעתוק, רדי מייד, אומנות וידאו ועוד.

אימפרסיוניזם, פוסט-אימפרסיוניזם, פוביזם, קוביזם, אקספרסיוניזם, סוריאליזם, דאדא, פוטוריזם, מופשט גיאומטרי ומופשט אקספרסיבי.
דאדא | סוריאליזם | אימפרסיוניזם | קוביזם

אקספרסיוניזם מופשט (אסכולת ניו יורק), פופ-ארט, אומנות מושגית, מינימליזם, אומנות אדמה, אומנות גוף

1980 לערך ועד היום. הפוסט-מודרניזם הוא מונח המציין מגמות פילוסופיות, חברתיות ותרבותיות רחבות, המציגות גישה ספקנית כלפי האידיאולוגיות והנרטיבים הגדולים של האומנות המודרנית. הפוסט-מודרניזם מאופיין באירוניה, האמת כמושג יחסי, ריבוי אמיתות, טשטוש בין תרבות גבוהה לנמוכה, טשטוש בין תחומי החיים לאומנות, טשטוש בין זמן ומרחב. נושאים רווחים בסגנון זה הם: הציור הרע, קיטש, סימולקרה ופסטיש (רעיון אומנותי המבוסס על החיקוי כחסר מקור), שעתוק טכני, אומנות פוליטית, זהויות ומגדרים, אומנות פמיניסטית, אומנות מחשב, אומנות ניו-מדיה, מות המחבר, מות הסובייקט, פלורליזם וריבוי קולות, דחיית הרצף ההיסטורי ועוד.