מילים עפות ברוח

הרעיון שלי

אלימות מילולית, הצקות ומריבות בין כותלי הכיתה מוכרות היטב לכל מורה. גם מור שמיר אנקוה, מחנכת כיתות א'-ב' בבית הספר אוסישקין בתל אביב, נאלצה להתמודד עם ביטויי אלימות וכעס בכיתתה, והחליטה בעקבות כך להעביר לתלמידיה שיעור מאלף על כוחן של מילים.

את השיעור פתחה מור בהקראת הספר "התפוחים של מר פִּיבּוֹדִי" מאת מדונה. הספר מספר על מורה להיסטוריה בעיירה קטנה בארה"ב, אשר נצפה על ידי אחד מתלמידיו נוטל תפוחים מדוכן תפוחים ואוכלם מבלי לשלם עבורם. התלמיד שלא יודע כי מר פיבודי שילם מראש עבור התפוחים ממהר להפיץ את השמועה בעיירה, וכך הופך המורה האהוד באחת לעבריין שהכול מתרחקים ממנו ולוטשים בו מבטי אשמה ותוכחה. התלמיד מגלה את טעותו, ושואל את מר פיבודי כיצד יוכל לתקן את המצב. בתגובה מבקש ממנו מר פיבודי לגזור כרית, לפזר את נוצותיה ברוח, ולאחר מכן ללכת ולאסוף את כולן. התלמיד מבין מיד כי אין בכוחו של איש לעמוד במשימה כזו, ומפנים את מידת הנזק לו גרם בהפצת שמועת השווא על מר פיבודי.

באמצעות הסיפור הצליחה מור להמחיש לתלמידיה את העוצמה הטמונה במילים, אשר מרגע העלאתן על דל שפתיים אין דרך להשיבן, ומכאן את חובתם לברור מילותיהם בקפידה כדי להימנע מפגיעה בלתי הפיכה בחבריהם. הילדים הפנימו גם את הצורך להימנע משמועות שאינן מבוססות על אדני בדיקה ועובדה, והבינו שלא כל מה שנראה לעין משקף בהכרח את המציאות כהווייתה.

נפלאות הסליחה

בהמשך לסיפור מעורר ההשראה חילקה מור לתלמידיה 'כרטיסיות סליחה' מאוירות שהכינה.         על כל כרטיסייה כתבה 'אני מבקש/ת סליחה מ...' כל תלמיד התבקש לכתוב סליחה לאדם אחד שבו פגע. בקשות הסליחה נתלו בכיתה על 'לוח סליחה' גדול שהכינה מור. הילדים דנו במשמעות המילה סליחה, והבינו שזו לא מילה המיוחדת ליום הכיפורים, אלא מילה שיש לעשות בה שימוש כל אימת שפוגעים במישהו.

לסיום הפעילות הקריאה מור לתלמידים את השיר 'עיגולי שמחה' שכתבה דסי רבינוביץ זכרה לברכה:

מור ביקשה מכל אחד מהילדים לומר משהו טוב לילד שיושב לידו: "איזו חולצה יפה יש לך"; "את יפה היום"; "איזה צחוק מקסים יש לך". כך יצרו הילדים עיגולי שמחה רבים גם לעצמם וגם לאחרים, למדו בדרך נוספת על כוחן של מילים ויצרו אווירה שמחה וחיובית בכיתה, נקייה מכעסים ומאלימות מילולית.