ספר מלכים מתאר כארבע מאות שנות שלטון מלוכה של עם ישראל. זו התקופה הארוכה ביותר בתולדות עם ישראל שבה היה העם ריבון בארצו. בספר מתגשמות הברכות והקללות כפי שכתוב בתורה – הליכה בדרך ה' מביאה לשגשוג ולברכה, ונטישת דרך ה' מביאה לאבדון ולחורבן. הספר פותח בתיאור מלכות שלמה בתפארתה, מלכות המבורכת בשלום ובשגשוג רוחני וחומרי. עם מות שלמה התרחש קרע בעם ישראל והממלכה נחלקה לשתיים - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.
הספר עוקב אחר הידרדרותה של ממלכת ישראל וחורבנה בידי האשורים בשנת 722 לפני הספירה, ומסיים בחורבנה של ממלכת יהודה כעבור כ-140 שנה בשנת 586 לפני הספירה, בידי הבבלים. בספר מלכים שזורות סוגיות מחשבתיות ואמוניות רבות הקשורות בקיום של עם ישראל בארצו. מהבחינה הדתית עוסק הספר רבות בשאלת נאמנותם של המלכים המנהיגים לדרך ה', במידת ההשפעה של תרבויות זרות על תפיסת עולמם, וביחסם לנביאים המשמיעים באוזניהם את דבר ה'. מהבחינה המדינית עוסק הספר בהתמודדותם של המלכים עם עמי האזור השכנים ועם המעצמות השליטות בתקופתם. בנוסף עוסק הספר גם בסוגיית מערכת היחסים בין שני חלקי העם המפוצלים – ממלכות יהודה וישראל. הדגשת סוגיות אלו במהלך הלימוד מסייעת להבנת הספר, ובעיקר להבנת משמעותו בבחינת נבואה שנצרכה לדורות.
הפסוקים האחרונים של ספר מלכים מתארים את שיפור תנאי מאסרו של יהויכין מלך יהודה שהוגלה לבבל ומעוררים ציפייה ותקווה לבאות – שיבת ישראל לארצו ולעצמאותו. לימוד הספר בימינו, עת זכינו לשוב לארצנו ולחיות בה תחת שלטון יהודי, מזמן מפגש משמעותי ופורה בין עבר להווה.
