הים והחוף בישראל

חלוקת מישור החוף

מישור החוף נחלק לשלושה אזורים:
מישור החוף הצפוני - מראש הנקרה בצפון ועד נחל תנינים בדרום; מישור החוף המרכזי (השרון)- מנחל תנינים בצפון עד נחל הירקון; מישור החוף הדרומי - מנחל הירקון בצפון ועד רפיח בדרום וגבול ישראל-מצרים.

היווצרות מישור החוף

החוקרים מייחסים את היווצרות מישור החוף לתקופות קרח בהן ירד מפלס פני הים ולתקופות בין-קרחוניות בהן הפשירו הקרחונים ועלה מפלס פני הים. החוקרים רואים ברכסי הכורכר המצויים במישור החוף תוצר של קווי חוף קדומים. הימצאותם של הרכסים האלה במישור החוף הדרומי היא עדות להצפות ולנסיגות של הים.
רוחב המישור נע בין 4 ק"מ לערך מדרום לראש הנקרה והולך ומתרחב דרומה עד ל-40 ק"מ לערך באזור רצועת עזה. התרחבות המישור בדרום נובעת מסחף של חולות שהביא הנילוס אל הים.

התפתחות האזור

עד ראשית המאה העשרים היה אזור מישור החוף דל אוכלוסין. למרגלות הרי השומרון והרי יהודה התגוררו ערבים ביישובים כפריים מבוססי חקלאות ועל קו החוף נראו ערי נמל קטנות כמו יפו ועכו. עם העלייה הראשונה החלה רכישת קרקעות מערביי ארץ ישראל להקמת מושבות חקלאיות במישור החוף. אחר כך הוקמו גם מושבים וקיבוצים. עם קום המדינה והעליות הגדולות לארץ ישראל, גברה תאוצת הבנייה במישור החוף. כיום רוב אוכלוסיית ישראל מרוכזת במישור החוף.

החומר הבונה את מישור החוף

אפשר לחלק את חופי הארץ לשני סוגים על פי סוג החומר הבונה אותם. חופים הבנויים סלעי כורכר ומצויים בעיקר בצפון הארץ וחופים חוליים המצויים בעיקר בדרום הארץ.

מרבית שטחו של מישור החוף מכוסה באדמת סחף וביצה. רכסי הכורכר מנעו את זרימת המים לכיוון הים ובמיוחד בעונות הגשומות התרחבו שטחי הביצה באזור נחל הירקון, נחל אלכסנדר, נחל פולג, נחל התנינים ונחל נעמן. המרזבה היא מישור בחלקו של מישור החוף התיכון והדרומי לרגלי הרי יהודה. באזור זה נמצאת קרקע סחף פורייה שהגיעה מההרים. באזור זה התיישבו בצפיפות יחסית כבר בעבר.

לאורך החוף דיונות חוליות או משטחי חול מישוריים. במישור החוף הדרומי משתרעים החולות על שטחים נרחבים בהרבה ממישור החוף התיכון. קרקע החול מורכבת מגרגירים זהובים קשים. הגרגירים עפים בקלות עם הרוח ועוברים ממקום למקום, ולכן הם נקראים חולות נודדים. החול בחופי ארץ ישראל נוצר באזורים הרריים במזרח אפריקה. נהר הנילוס נשפך אל הים התיכון ואיתו גם החול שהוסע במי הנהר. זרמים בים התיכון מסיעים את החול מחופי מצרים מזרחה ואחר כך צפונה לכיוון חופי ישראל. כאשר החול מגיע לחופי הארץ, גלי הים מעלים אותו אל החוף.

גבעות הכורכר הן רצועת גבעות בודדות של רכסי גבעות הבנויות מסלע כורכר וביניהן עמקים מכוסים בקרקע סחף. לחלק מגבעות הכורכר יש מדרונות תלולים ולעתים חלקן העליון בנוי מקירות של סלעים זקופים וגבוהים הנקראים מְצוּקִים.
הכורכר הוא סלע משקע חופי שנוצר מהתאבנות של דיונת חול לאורך קו המים. סלע הכורכר בנוי מגרגירים ומשברי צדפים.
קרקע הסחף שבין רכסי הכורכר היא קרקע פורייה המתאימה לעיבוד חקלאי. בעבר היו חלקים גדולים ממנה מכוסים בביצות רחבות ידיים שלא אפשרו לעבד את האדמה.

גבעות החמרה הן גבעות נמוכות שמדרונותיהן מתונים מאוד. בין הגבעות יש שטחים מישוריים נמוכים המכוסים בקרקע סחף ובעבר כוסו בביצות. זוהי 'קרקע חול אדום'.