זיהום הים התיכון וחופיו

האגן המערבי

האגן המערבי של הים התיכון עשיר יחסית בחומרי מזון המגיעים אליו מהאוקיינוס האטלנטי דרך מיצרי גיברלטר. הקמת סכר אסואן בלמה אף היא את הסעת הסחופת העשירה בחומרי מזון מנהר הנילוס אל האגן המזרחי של הים התיכון. מדענים הבחינו כי מינים של יצורים ימיים מגיעים לגדלים מרשימים יותר באגן המערבי לעומת המזרחי. הם שיערו כי תופעה זו קשורה להסעת חומרי המזון, לדלותם היחסית באגן המזרחי ולהבדלי מליחות ואקלים.

פתיחת תעלת סואץ

פתיחת תעלת סואץ יצרה את המעבר הראשון למֵי ים בין הים התיכון לים סוף. ים סוף גבוה יותר ולכן מימיו הם שזורמים אל הים התיכון. מליחות האגמים המרים הושוותה בהדרגה למליחות הים האדום בשל זרימת המים בין הימים. בעלי חיים וצמחים היגרו דרך התעלה והחלו לאכלס את מזרח אגן הים התיכון. מינים פולשים הפכו לרכיב משמעותי במערכת האקולוגית של הים התיכון ובעלי השפעות המסכנות מינים אנדמיים ים תיכוניים רבים. מינים אלו זרים לים התיכון ומצויים מחוץ לתחום תפוצתם הטבעי באזור האינדו-פסיפי. כשמינים אלו מצליחים לבסס אוכלוסיות בים התיכון, מתחרים ישירות במינים המקומיים ותופסים את מקומם, הם הופכים ל'מינים זרים פולשים'. המינים הפולשים יוצרים איום חמור על המגוון הביולוגי המקומי.

מפלס הים

קיימות טענות כי מפלס מי הים התיכון עלול לעלות בין 61-3 ס"מ כתוצאה מאפקט שינויי האקלים. דבר זה עשוי לגרום לאפקט הפוך על האוכלוסייה לאורך הים התיכון: עליית מפלס מי הים תציף חלקים ממלטה ותפגע באספקת המים המתוקים שמקורם במאגרים תת קרקעיים. עלייה של 30 ס"מ תציף 200 קילומטרים רבועים מדלתת הנילוס ותדחק לעומק היבשה חצי מיליון מאזרחי מצרים. עליית מפלס המים מאיימת גם על המערכת האקולוגית של החופים, במיוחד באזורים סגורים כגון הים הבלטי, הים התיכון והים השחור.

מפגעי זיהום

מאחר שהים התיכון ים סגור, הוא חשוף יותר למפגעי זיהום. לכן נחתמה בשנת 1978 אמנת ברצלונה להגנה מפני זיהום הים התיכון. זיהום זה פוגע רבות ביונקים ימיים החיים בים התיכון ולו השפעות רבות ובהן שינוי המטבוליזם ופגיעה בפוריות. הזיהום באזור הים התיכון היה גבוה במיוחד בשנים האחרונות. תכנית הסביבה של האו"ם מעריכה כי בכל שנה משליכים לים התיכון טונות של שפכים, שמן תעשייתי, כספית, עופרת ופוספט. הים התיכון סובל גם מהשלכת פסולת. 76% מהפסולת היא פלסטיק ש-94% ממנו שקיות פלסטיק (ניילון).

אניות סוחר

כמה מנתיבי הים העמוסים ביותר נמצאים בים התיכון. ההערכה היא שבכל שנה עוברות בים התיכון 220,000 אניות מסחר של יותר ממאה טונות לאנייה, בערך שליש מכמות אניות המסחר בעולם. אניות אלו נושאות לעתים תכופות מטען מסוכן שאם יאבד בים יגרום לנזקים חמורים ביותר לסביבה הימית. שחרור כימיקלים משטיפת מכלים ופסולת שמנים גם הם גורמים לזיהום הים.
כ-300-250 מכליות נפט חוצות את הים התיכון בכל יום. שפיכות נפט כתוצאה מתאונות מתרחשות לעתים תכופות ובממוצע עשרי פעמים בשנה.

מִדְגֶּה

כמות המדגה בים התיכון מעוררת דאגה. הסוכנות האירופית לענייני סביבה טוענת כי יותר מ-65% מכלל סוגי דגי המאכל באזור נמצאים בטווח סכנה. ישנם סימנים המצביעים על שגודל הדגה ואיכותה יורדים לעתים ירידה דרמטית ועל שבאזורים רבים מינים גדולים המאריכים חיים נעלמו לחלוטין מהדיג המסחרי. מצב הדגה בים התיכון לחופי ישראל מעורר דאגה רבה בקרב ביולוגים ובקרב בעלי עסקים שמשלח ידם תלוי בדגה ורבים אחרים. שני פקחים בלבד ממונים על רצועת חוף הים התיכון בישראל ומפיקים בממוצע דו"ח אחד בחודש. בישראל, שלא כמדינות המפותחות בעולם, אין מכסה על כמות הדגה אלא על כמות רישיונות הדיג בלבד. גם אין הגבלה על גודל העין ברשתות. לכן דייגים מסחריים משתמשים ברשתות עם גודל עין קטן מאוד. כתוצאה מכך, עד כ-80% מהשלל הנתפס ברשתות אלו חסר ערך כלכלי. גוויות הדגים והיצורים הימיים הקטנים הנתפסים ברשתות האלה מושלכים חזרה לים.