הוראת ההיסטוריה מהווה יסוד לתרבות האנושית ונחשבת כניסיון להבין, עד כמה שאפשר את תולדות האנושות, דרכי התפתחותה והסיבות לתהליכים ולאירועים שונים. היא מסייעת ללומדים לטפח את יכולתם העיונית וחושפת אותם לרבגוניותה של האנושות, לקשרים ולזיקות בין הקבוצות השונות, ובאמצעותה מבינים שהכרת העבר והבנתו הם כלי חיוני להבנת ההווה ולהיערכות לקראת העתיד.
שפע אירועי העבר והמקורות העוסקים בהם אינו מאפשר התוודעות לכל ההיסטוריה, והעיון ההיסטורי הנו סלקטיבי מעצם מהותו וגבולותיו נקבעים הן על פי טיב המקורות ההיסטוריים ששרדו ואשר הגיעו לידינו והן על פי שיקולי הדעת השונים של החוקרים, שהם בחלקם שיקולים רעיוניים אובייקטיביים ובחלקם שיקולים סובייקטיביים. לאור זאת על הלומדים להיות ערים לגישות השונות לחקר העבר ולמגבלות של כל אחת מהן.
הצורך בפיתוח תכנית לימודים חדשה להוראת ההיסטוריה בחינוך הדרוזי, נבע מהתמורות שחלו בשנים האחרונות בחברה הישראלית הכללית והדרוזית כאחת, מחידושים בתחום החינוך והפדגוגיה כפי שבאו לידי ביטוי במדיניות הלמידה המשמעותית, מהתפתחות המחקר ההיסטורי ומצורך חיוני וחשוב לעיצובה של אישיותו וזהותו של הצעיר הדרוזי בעולם מודרני ומשתנה.
לימוד תולדות הדרוזים בא לספק מענה לניסיון להכיר ולהבין את עברה של העדה הדרוזית, תרבותה והתפתחותה במשך דורות, בעיקר באזור המזרח התיכון ובמדינת ישראל. העיסוק בתולדות הדרוזים מציין את הייחודי והשונה שבעדה זו, לצד המשותף בינה לבין העולם הערבי וכלל האנושות, דבר המאפשר לתלמיד להבין את מורשתו הדתית, התרבותית והעדתית ולרכוש כלים שיסיעו לו בגיבוש זהותו בתוך הקשר זה וכן לחזק את זיקתו לעדה ולמדינת ישראל.
הנחיותיה של ועדת המקצוע ומסמך הליבה של לימודי ההיסטוריה נכללו בין שיקולי הדעת של ועדת התוכנית, בתהליך בניית התוכנית ובגיבוש עקרונותיה, בהגדרת מטרותיה ובבחירת תכניה.
