העלייה השנייה

גל העלייה השנייה שאירע בשנים 1914-1903 הטביע חותם על כל תחומי החיים של היישוב היהודי בארץ ישראל. גל עלייה זה התאפיין בעולים צעירים שמעשה עלייתם לארץ שולב בעקרונות וערכים ישנים וחדשים: מסורת יהודית, וציונות (חלוציות ולאומיות), ליברליזם וסוציאליזם ומתוך מרד נעורים ואמונה באפשרות יצירה של "עולם חדש". חלק מהעולים מרדו בהכרתם נגד החיים היהודיים בגולה ורצו ליצור בארץ "חברה חדשה" ו"אדם חדש".

במסגרת עליה זו הוקמו מסגרות חברתיות חדשות ובראשן הקיבוץ. לצד ההתיישבות הלכו והתפתחו מוסדות וארגונים שנועדו לתמוך בעולים וביישובים ובהם התארגנויות פוליטיות, ארגון כוח צבאי ("השומר"), ארגוני עובדים ("הסתדרות המורים"). לצד עליית הצעירים נמשכה גם העלייה של בעלי בתים. גולת הכותרת של עולים אלו היה הקמתה של תל אביב, העיר העברית הראשונה. הארגונים, המוסדות וכמובן היישובים השונים הניחו במידה רבה את התשתית הארגונית והיישובית למדינת ישראל.