מודל התפתחותי ברכישת הקריאה בעברית

מערכת הכתב העברית, כמו גם הערבית, כוללת שתי גרסאות: הכתב המנוקד והכתב הלא מנוקד.
דוברי עברית לומדים לקרוא את הכתב המנוקד, וכבר בסוף השנה השלישית הם שולטים בקריאת הטקסט הלא מנוקד. משלב זה ואילך משמש הטקסט הלא מנוקד ברירת המחדל עבורם.

קריאת הטקסט הלא מנוקד מזמנת שני אתגרים: הראשון, השלמת המידע הפונולוגי החסר במילה חדשה לא מנוקדת. אתגר זה ניצב בעיקר בפני הקוראים הצעירים, הנחשפים למילים כתובות חדשות רבות, למשל התנגדות או תרכובת, אך גם הקורא המיומן פוגש לא פעם מילה חדשה, כמו המילה תקליל שהופיעה במודעת הפרסומת גדי תקליל....

האתגר השני בקריאת הכתב הלא מנוקד הוא פתרון המילים ההומוגראפיות המציפות את הטקסט; סביר להניח כי אף לא אחד מן הקוראים הבחין כי שתי המילים הפותחות טקסט זה הן הומוגראפיות – מערכת (מַעֲרֶכֶת, מֵעֶרְכַּת) והכתב (הַכְּתָב, הַכַּתָּב, הַכְתֵּב).

מאמר זה יציג מחקר התפתחותי שמטרתו הייתה לעמוד על התהליכים הלשוניים המאפשרים את פענוחה המדויק של המילה הלא מנוקדת. חמישה מבדקים חדשניים, שבנייתם הושתתה על ניתוח תיאורי של אופייה המורפו-אורתוגראפי וההומוגראפי של מערכת הכתב העברית, הועברו ל - 171 נבדקים מקבוצות גיל שונות : קוראים צעירים (תחילת כיתה ב, סוף כיתה ב, כיתות ג-ד), קוראים מיומנים (כיתה ז) וקוראים בוגרים ומנוסים (תלמידי תיכון ומבוגרים).

ממצאי המבדקים ביססו את ההבנה אודות הזיהוי המורפו-פונולוגי המאפשר את השלמת המידע הפונולוגי החסר, ואודות טיבה של ההישענות על ההקשר המורפו-תחבירי-סמנטי המאפשרת את פתרון ההומוגראפיות. כמו כן הובילו ממצאי המחקר לבנייתו של מודל התפתחותי המתאר את הנדבכים ברכישת הקריאה בעברית.