ברוח התקופה

• פרויקט "שיחות על המחול בישראל" של רינה גלוק עם איריס לנה וטלי אשל

על פרופ' רינה גלוק מאת גליה ליוור. ערכה: טלי אשל
פרופסור רינה גלוק נולדה בניו יורק בשנת 1933. היא הייתה אומנית, רקדנית, מחנכת וחוקרת ישראלית. גלוק נמנתה עם מייסדי להקת מחול בת-שבע והייתה מעמודי התווך של הפקולטה למחול באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. רינה הלכה לעולמה ב-12 בינואר 2023.
פרופ' רינה גלוק נולדה ב-14 בינואר 1933 בניו יורק להורים מהגרים מאירופה. בגיל שלוש החלה לרקוד, ומאז רקדה כל חייה. כבר מגיל צעיר ניכר שניחנה ביכולת ביצועית יוצאת דופן בתחום המחול ובכישרון לכורֵאוגרפיה. בשנת 1948, והיא בת חמש-עשרה בלבד, זכתה בפרס Audition Winners היוקרתי שניתן לרקדנים ולכורֵאוגרפים מצטיינים. לאחר מכן הוזמנה לרקוד בלהקות מקצועיות מובילות בניו יורק. היא בלטה באישיותה כבר אז, וזו התבטאה בריקודים שיצרה דוגמת הדואט "רות", ו"עקורה משורש" אשר ינקו ממוטיבים תנ"כיים, מהזדהות עם החלש ומהאמונה שצריך ואפשר לחולל שינוי באמצעות ריקוד ויצירה.
היא התקבלה לכיתת המחול הראשונה של הג'וליארד והפכה לתלמידתה המובילה של כוהנת המחול המודרני מרתה גרהם. פרופ' רינה גלוק הייתה בפתחה של קריירה, מהרקדניות הצעירות המובילות בניו יורק, כאשר בעקבות היכרותה עם הכנר הישראלי המחונן משה מורביץ, החליטה בשנת 1954 לעזוב את ארה"ב ולעלות לישראל. הזוג השתקע בקיבוץ בית אלפא. את בימות המחול של ניו יורק החליפו בימות מאולתרות שהקימו נגרי הקיבוצים והמושבים, בהופעות בחללים קטנים ובבתי עם ביישובי הפריפריה, מדן ועד רביבים, מעפולה ועד באר שבע וירושלים. רינה גלוק הופיעה עם יצירות הסולו שלה ואחר כך עם להקתה. היא הביאה עימה להופעותיה את המוסיקה, התאורה וציוד ההגברה, ולעיתים גם רצפת עץ ניידת(!). וקודם שלבשה את בגדי הריקוד, עסקה בהכנת האולם להופעה המקצועית. לימים עבר הזוג לתל אביב.
פרופ' רינה גלוק הייתה חלוצת המחול המודרני בישראל. היא הביאה את טכניקת המחול של מרתה גרהם ארצה והנגישה אותה לרקדנים וליוצרים בישראל דרך הופעותיה ברחבי הארץ והמחולות שיצרה (קצתם בהשראת המקורות). היא הופיעה בפני קהלים הולכים וגדלים שהיו צמאים לאוצרות התרבות שהביאה עימה.
בשנת 1957 הקימה עם רינה שחם ונעמי אלסקובסקי פרויקט חדשני "בימת מחול". זו הייתה מסגרת למפגש ולשיתוף פעולה בין כורֵאוגרפים ורקדנים ישראלים ליצירת שפת תנועה ויצירה מקורית, לצמצום התחרות המגבילה, ומתוך תקווה להקים בישראל להקה מקצועית למחול מודרני.
בשנת 1958 הקימה סטודיו למחול בתל אביב. בנחישות ובתנאים פיזיים קשים ביססה גישה של מחול מקצועי בעל דרישות מחמירות שלא היו מקובלות בארץ באותה עת. בזכות מקצועיותה ויסודיותה, עודדה אותה מרתה גרהם במיוחד ללמד את הטכניקה שלה מחוץ לארה"ב. הסטודיו הפך למרכז להוראת הטכניקה וגיבש כוח אומנותי תוסס שלימים היה לשדרת המייסדים של להקת בת-שבע. בתלמידיה: אהובה ענברי, רינה שיינפלד, גליה גת, רחמים רון, שמעון בראון, נורית שטרן ואחרים.
ארבע שנים לאחר עלייתה ארצה, בגיל עשרים וחמש, הזמינה אותה הפרופ' חסיה לוי-אגרון ללמד באקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים. ושרה לוי-תנאי הזמינה אותה ללמד בלהקת ענבל את יסודות המחול המודרני. כבר אז החלה לבוא לידי ביטוי השפעתה רחבת היריעה על עולם המחול בישראל. היא המשיכה ללמד בענבל לסירוגין לאורך ארבעים שנה ואף שימשה מנהלת חזרות ויועצת אומנותית ללהקה בשנים 1981 עד 1983.
פרופ' רינה גלוק הייתה ממייסדות להקת בת-שבע אשר קמה, במידה רבה, בזכות ההערכה המקצועית והאישית העמוקה של מרתה גרהם ושל הברונית בת-שבע דה רוטשילד כלפיה. במשך שש-עשרה שנים הייתה מעמודי התווך של הלהקה: רקדנית מלאת אנרגייה, בעלת נוכחות בימתית ייחודית שרקדה ביצירותיהם של גדולי הכורֵאוגרפים של אותה תקופה: מרתה גרהם, דונלד מק'קייל, רוברט כהן , גלן טטלי, ג'רום רובינס ואחרים.
ביצירות של מרתה גרהם קיבלה את תפקיד הסולנית, בקצתם תפקידיה של גרהם עצמה, כמו "הרודיאד" ו"נבכי הלב".
פרופ' רינה גלוק יצרה שש כורֵאוגרפיות לבת-שבע: "נשים באוהל", "בבואות", "לעת ציפייה", "משחקים שאנו משחקים", "דמויות" ו"מסע". כולן בשיתוף פעולה עם המובילים שבמלחינים הישראלים: גארי ברטיני, נועם שריף, מרדכי סתר ועדן פרטוש. מעצב התפאורות של ריקודיה היה דני קרוון.
בשנת 1974 הזמין אותה זובין מהטה להופיע עם הריקוד שיצרה "מסע", בביצוע רקדני להקת בת-שבע, למוזיקה של פרד קאופמן בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית. המופע היה במסגרת סדרת המופעים "מוזיקה ויוה", ובעקבותיו נוצר קשר מתמשך בין התזמורת הפילהרמונית ללהקת בת-שבע.
במהלך שנות עבודתה בבת-שבע שימשה פרופ' רינה גלוק גם מנהלת אומנותית-עמיתה של הלהקה והשפיעה על דרכה האומנותית. היא ליוותה את הלהקה בשיאיה כמו גם בתקופות השפל שלה, כאשר לנגד עיניה עמדו תמיד הרצון והחובה לשמור על קיום הלהקה ועל יוקרתה.
בשנת 1976 יזמה והקימה במשותף עם רנה שחם את להקת בת-שבע 2, כשבחזונן מתן במה לכוחות אומנותיים צעירים, במטרה לעודד את היצירה הישראלית. באותה עת רוב הכורֵאוגרפים של הלהקה הובאו מחו"ל. עם השנים התפתחה בת-שבע 2 לאנסמבל בת-שבע.
לאחר שפרשה מבת-שבע, הפנתה פרופ' רינה גלוק את מיטב כוחותיה לתחום החינוך למחול. בין השנים 1982 ו-1997 כיהנה בתפקיד ראש החוג למחול והדקנית הראשונה של הפקולטה למחול באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, שם המשיכה ללמד עד שנת 2000. בשנת 1995 קיבלה תואר פרופסור מטעם האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. כמו כן לימדה במגמות מחול בבית הספר לאומנויות תלמה ילין, באולפן למחול של ליה שוברט בחיפה ובאולפן למחול של הלהקה הקיבוצית בגעתון.
נוכחותה בלטה בכל מרכז מוביל להוראת מחול מקצועי – בניהול אומנותי, בניהול חזרות ובהוראה. השפעתה חצתה גבולות, והיא הוזמנה ללמד וליצור בלהקות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם, בהן באקדמיות למחול באוניברסיטת ברקלי, בבייג'ין, ברוטרדם, בטורונטו ובריגה.
פרופ' גלוק הוזמנה להרצות בכנסים בין-לאומיים בנושא מחול בקייפטאון, בוושינגטון ובריו דה ז'ניירו. בשנת 2018, בגיל 86, הוזמנה להרצות בכנס Jews and Judaism in Dance באריזונה.
נוסף על כל פעילויותיה מילאה פרופ' גלוק בהתנדבות תפקידים במועצות ציבוריות שעניינן מחול: יועצת לתחום המחול במועצה לתרבות ולאומנות במשרד התרבות והספורט ובוועדות להענקת מלגות ופרסים, בהן קרן תרבות אמריקה-ישראל, קרן ירושלים וקרן רבינוביץ'.
עד לספטמבר 2021 שימשה בהתנדבות כעשר שנים חברה בוועדת רפרטואר מחול של סל תרבות.
מאז פרישתה הקדישה פרופ' גלוק את זמנה למחקר ולתיעוד לפי האידאל שהגדירה: "לא ניתן לבנות עתיד ישראלי ייחודי בתחום האומנות הישראלית ובתוכה אומנות המחול, מבלי להכיר את עברה ואת שורשיה".
בשנת 2006, הוציאה לאור את ספרה "להקת מחול בת-שבע 1980-1964 סיפור אישי". הספר מתאר את הקמתה ואת תולדותיה של להקת בת-שבע בשני העשורים הראשונים לקיומה. זהו פרק מסעיר בתולדות המחול בארץ שבמהלכו נוצקו היסודות של עולם המחול העכשווי בישראל והשפעתו העולמית. הספר תורגם לאנגלית והוא מזמין חיבור של העולם היהודי-אמריקני לעולם המחול הישראלי.
בשנת 2009 יזמה פרופ' גלוק והקימה פרויקט לאומי ייחודי ראשון מסוגו: "שיחות על המחול בישראל": תיעוד מצולם של ראיונות עם חלוצי המחול הישראלי משנות הארבעים של המאה העשרים ואילך. המרואיינים הם רקדנים, יוצרים, מחנכי מחול, חברי ועדות ציבוריות, מעצבי במה ומוזיקאים. כ-120 מרואיינים ב-88 ראיונות. הראיונות הועלו ליוטיוב והוענקו לספריית המחול בבית אריאלה. זהו אוצר של ידע המשמש היום בסיס לכל מחקר על מחול בישראל.
פרופ' גלוק זכתה לשבחים על הופעותיה בארץ ובעולם, כמו גם להוקרה על פעילותה בתחום המחול.
בשנת 2007 זכתה ב"פרס מפעל חיים" של משרד המדע, התרבות והספורט.
בשנת 2013 זכתה פרופ' גלוק בפרס אמ"י. בנימוקים: "פועלה רב-השנים בתחום הביצוע האומנותי, החינוך לאומנות המחול, הכשרת רקדנים ומורים ועידוד היצירה הישראלית-יהודית. פועלה בשטח המחול במהלכם של יותר מארבעה עשורים, השפיע על כיוון התפתחותו של המחול בישראל מאז ועד היום".
בשנת 2016 זכתה בפרס שרת התרבות והספורט לאומנים ותיקים על שם אריק איינשטיין.
פרופ' רינה גלוק היא התגלמות הגשמת החלום הציוני. ארבעים שנים אחרי שהוריה הגיעו לניו יורק, פליטי הפוגרומים ברוסיה הנחושים ליצור חיים טובים יותר לילדיהם, השאירה מאחוריה קריירה מבטיחה ועלתה באוניית משא לישראל. כאן הקימה משפחה לתפארת – שתי בנות וחמישה נכדים, ובד בבד נשאה על גבה, עם שותפים רבים יחד, את פיתוח המחול המודרני בישראל.
יהי זכרה ברוך.