מרים ילן שטקליס

מרים וילנסקי נולדה לד"ר יהודה ליב ניסן וילנסקי (את שמה "ילן" קראה מאוחר יותר על ראשי תיבות שמו: יהודה ליב ניסן) והדסה בת יצחק ליפשיץ, בדרום-מערב רוסיה. אביה היה מנהיג ציוני, והיא התחנכה על ערכי היהדות והציונות. לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון, למדה ילן-שטקליס באוניברסיטת חרקוב, ולאחר מכן המשיכה ללימודי יהדות בבית הספר הגבוה ללימודי היהדות בברלין, והשלימה תואר בספרנות בבית הספר לספרנות בפריז.

בשנת 1920, בגיל עשרים, עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים, ברחביה. בתחילה עבדה במשרדי "הדסה", אך לאחר זמן מה התקבלה לעבודה כספרנית בבית הספרים הלאומי, שם עבדה עד לפרישתה לגמלאות. בסוף שנת 1929 נישאה למשה שטקליס, לזוג לא נולדו ילדים, והם התגרשו ב-1939. את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. בהיעדר ילדים משלה, היא קיבלה את ההשראה לשיריה מילדי אחרים. בתחילה כתבה למבוגרים, בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים.

בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים. ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה, והוא סעד אותה בימיה האחרונים.

מרים ילן-שטקליס נפטרה בחיפה בשנת 1984, בגיל 83.