בראשית טו: ברית בין הבתרים

בפרק זה זוכה אברם לשתי התגלויות אלוהיות.

הראשונה שבהן היא "במחזה", התגלות לילית, שבה אברם מקבל פעם נוספת את הבטחתו של ה' לזרע.

ההתגלות השניה היא ב"תרדמה", בעת חלום אותו חולם אברם סמוך לשקיעת החמה, ובהתגלות זו מובטחת שוב לאברם הארץ שבה ישתכן זרעו העתידי.

מעניין לתת את הדעת לכך שעד כה כל ההבטחות לאברם ניתנו בלשון עתיד: "לזרעך אתן את הארץ" (י"ב 7) ואילו כאן, בפרקנו, ניתנת ההתחייבות לראשונה בלשון עבר, כפעולה שלמעשה הושלמה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

כדי לממש את ההתחייבות נדרש אברם לטבוח בעלי חיים המהווים חלק מריטואל שבמהלכו מקבל אברם את ההבטחה. מענק הארץ תוך כדי טקס המלווה בטביחת בעלי חיים מוכר לנו גם מתעודות אחרות מאותה התקופה. במהלך הטקס בפרקנו, עובר ה' בין הבתרים בצורת לפיד אש, וזאת כיוון שבעת העתיקה, הצד המתחייב בברית הוא זה שעובר בין בתרי החיות, אולי כרמז למה שיקרה לצד המפר את הברית. כך למשל אצל ירמיהו העם הוא שמתחייב לשחרר את עבדיו, ואשר על כן הוא זה שעובר בין הבתרים: "... אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" (ירמיה ל"ד 18).

הברית שלפנינו היא אפוא ברית מתת שבה מתחייב ה' בפני אברם, וזאת בניגוד ל"בריתות חובה" שבהן מתחייב האדם בפני האל.