בראשית כז: יעקב ועשו- גנבת הברכות

סיפור גניבת הברָכות מופיע בסוף פרשת תולדות, פרק כ"ז בספר בראשית. יצחק כבר זקן ומפאת זקנתו מאבד את מאור עיניו. לעת זקנתו הוא קורא לעֵשָׂו בנו הבכור ומבקש ממנו לצאת לשדה ולצוד ציד בעבורו כדי שיברכו. יצוין כי במזרח הקדום נודעה חשיבות רבה לברכת הבכורה. בפרק כ"ה כבר שמענו שרבקה אוהבת את יעקב על פני עשו, ולכן היא ממהרת להזהיר את יעקב שעשו הוא שעומד לקבל את ברכתו של יצחק. יש הטוענים שרבקה ידעה שעשו מכר את הבכורה ליעקב בנזיד עדשים ולכן פעלה כפי שפעלה. נוסף על כך עמדה לה הבטחתו של האל בעת הריונה: "ויֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".
רבקה רוקחת תוכנית ולפיה תבשל מטעמים, ויעקב יגיש אותם לאביו בעודו מחופש לעשו. יעקב חושש שאביו העיוור ימשש אותו ויחוש בעורו החלק לעומת אחיו השעיר. ואולם רבקה מלבישה אותו בבגדי עשו ומצמידה לידיו ולצווארו עורות גדיי עזים. יעקב עושה כדבריה ובא לפני אביו כשהוא מתחזה לעשו אחיו. יצחק תוהה על חזרתו המהירה של מן השדה. יעקב משיב שהאל סייע בידו. יצחק ממשש את ידיו ואומר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". יצחק עושה כמה פעולות זיהוי: שואל פעמים מספר לזהותו, ממשש אותו, מריח את ריח בגדיו ולבסוף מברך אותו. בברכתו יש איחולים לעושר כלכלי ולשליטה בעמים אחרים, והיא מסתיימת במילים: "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים – הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ".