מלכים א' יט: מה לך פה אליהו?!

מעמד הר הכרמל עליו סופר בפרק הקודם, הסתיים בהצהרת אמונה חזקה ומוחלטת של העם "ה' הוּא הָאֱלֹהִים", בחיסול כל נביאי הבעל, בסיום הבצורת- ואפילו בפיוס בין אליהו לאחאב.

ואולם ה"אידיליה" המקראית נסדקת כבר למחרת בבוקר, כשאיזבל שומעת מפי אחאב על האירועים ושולחת מסר מאיים לאליהו: "...כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם (=מנביאי הבעל)" (פסוק ב). אליהו מבין כי גזר דין מוות מרחף מעל ראשו וייאוש כבד מקנן בנפשו. הוא בורח למדבר "וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת" (פסוק ד). ואולם, ההשגחה האלוהית שלא עוזבת אותו באה בדמות מלאך אשר מעניק לו ארוחה פלאית ומזינה, וגם מעודד או אולי מצווה "קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ" (פסוק ז).

ארבעים יום וארבעים לילה הולך אליהו בכוח האכילה ההיא, עד שהוא מגיע להר חורב. במערה, בחורב מתגלה אליו ה' בשאלה "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?" (פסוק ט). תשובת אליהו מסכמת לא רק את השתלשלות האירועים, אלא גם את השקפת עולמו וחווייתו הקיומית: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (פסוק י). אלוהים משיב לאליהו בחיזיון ובו שלוש חוויות רבות עצמה: רוח גדולה, רעש ואש. ה' מתגלה רק לאחר מכן בדרך שאליהו לא ציפה לה- בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה. ה' חוזר על שאלתו: "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?" (פסוק יג), ותשובתו של אליהו לשאלה זו זהה בדיוק לתשובה שהשיב לפני החיזיון.

תשובת האל הפעם מעשית. הוא שולח את אליהו למנות שלושה אנשים לתפקידי מפתח. האנשים האלה יטפלו בעובדי הבעל ובישראל - בדרכם: 1. "אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם" 2. "אֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" 3. "אֶת אֱלִישָׁע לְנָבִיא" – מחליף לאליהו.

בפסוקים יט-כא, אליהו מבצע את המשימה השלישית. הוא מוצא את אלישע, משליך אליו את אַדַּרְתּוֹ. אלישע לא הופך מיד למחליף, אבל הוא מצטרף לאֵלִיָּהוּ וַישָׁרְתֵהוּ (פסוק כא). את שתי המשימות הנותרות יבצע כבר אלישע ולא אליהו בעוד 11 פרקים (מלכים ב פרקים ח ו-ט).