מלכים ב' יח: מסע סנחריב ליהודה

בשנת 701 לפני הספירה יצא סנחריב מלך אשור למסע עונשין נגד המחוזות שמרדו באשור ובהם יהודה. לאחר שחזקיהו ומלכים אחרים לא העלו מסים לסנחריב, יצא סנחריב למסע מלחמה לדכא את המרד, לכבוש מחדש את המדינות המורדות ולשעבד אותן.

בין צבא אשור לצבא יהודה

באותה עת היה צבא אשור הצבא הגדול והחזק ביותר במזרח התיכון. הוא התבסס על חיל רגלים גדול, חיל מרכבות וחיל פרשים. לעומתו היה צבא ממלכת יהודה קטן לאין ערוך. הוא הורכב ממשמר מלכותי קטן ובעתות מלחמה גויסה מיליציה מהאיכרים המקומיים. צבא ממלכת יהודה כלל גם מרכבות נוסף על חיל הרגלים אך מספרן היה מועט ואיכותן נמוכה.

מנסרת סנחריב

המנסרה היא העדות האשורית למסע סנחריב לאזור ולפי הכתוב בה לאחר שדיכא סנחריב את רוב המרד, פנה למלחמה ביהודה. סנחריב כבש 46 ערים בצורות, וטען להגליית 200,150 יהודים, אם כי חוקרים סבורים שהמספרים נמוכים בהרבה.

המצור על עזקה

סנחריב צר על עזקה, עיר שעל גבול ממלכת יהודה. צבא אשור הסתער במתקפת רגלים, הפיל את החומות בעזרת אילי ניגוח ושרף את העיר. העיר עצמה הייתה ככל הנראה חמושה מאוד, שכן מלכים אשורים נהגו להתפאר בניצחונות על אויבים חזקים. המצור עצמו תואר במנסרת סנחריב: "...בעזרת אילי ניגוח ומתקפת רגלים, לוחמי... הם (היהודים) ראו את התקרבות פרשיי והם שמעו את שאגתו של האל האדיר אשור ולבבותם נמלאו חרדה, כך צרתי על העיר ותפשתיה, ובזזתיה, ושרפתיה באש".

המצור על לכיש

לאחר מכן פנה סנחריב אל העיר השנייה בחשיבותה ביהודה, לכיש, עקב היותה קרובה לירושלים. סנחריב החליט לכבוש אותה ולהפכה למחנה שלו. האשורים ירו חצים אל החומות בעוד המגִנים היהודים זרקו עליהם אבנים והשיבו להם בירי חצים. לבסוף פרצו האשורים את החומה בעזרת אילי ניגוח והחל קרב רגלים. לאחר הקרב האשורים רצחו יהודים רבים, הם פשטו את עורם ושיספו את גרונותיהם של הנשבים בעוד יהודים רבים מובלים אל סנחריב ומתפללים על חייהם. המצור מתואר בתבליט שנמצא באחד מחדרי ארמון סנחריב בנינווה.

המצור על ירושלים

חזקיהו הורה לבנות נקבה באורך של יותר מ-500 מטרים אל מעיין הגיחון שנמצא מחוץ לחומות ירושלים כדי למנוע את אספקת המים לאשורים ולהותירם לצבאו שלו ולאנשיו. הדבר מתואר בכתובת השילוח. בניית הנקבה מתוארת בתנ"ך: "וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרֻהוּ. וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים" (דברי הימים ב', ל"ב, ד-ה').
סנחריב שלח שלושה גנרלים בכירים מצבאו, תַּרְתָּן, רַב סָרִיס וְרַבְשָׁקֵה, לשכנע את תושבי ירושלים להיכנע. סנחריב הבין שמלחמה כזו תהיה קשה מדי בגלל החומה הרחבה שבנה חזקיהו סבוב ירושלים, לכן הורה לנסות לשכנע את תושבי העיר להיכנע בלא קרב. רבשקה נאם בשדה כובס, נאום הנחשב מבריק ומתואר במלואו במלכים ובישעיהו. המצור החל לאחר שתושבי ירושלים סירבו לבקשת רבשקה להיכנע.
"וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַבְשָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלָםִ וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלַםִ וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר" (מלכים ב', י"ח, ט"ז-י"ח).

כניעת חזקיהו

הואיל וחזקיהו חשש מגורל הממלכה הצפונית, החליט להיכנע. הוא שלח לסנחריב 300 ככרות כסף ו-30 ככרות זהב, תכשיטים וכלים רבים. ולפי המקור האשורי: "...בתוספת ל-30 ככרות הזהב ו-800 ככרות כסף, אבנים יפות, פוך מובחר, יהלומים, אבני אודם גדולות, מיטות שנהב, כיסאות שנהב, עור פילים, שנהב, הובנה, תאשור, מיני סוגים של אוצרות, וכמו כן בנותיו, הרמונו, נשותיו וגבריו נגנים, ששלח אחרי לנינוה, עיר מלכותי. לשלם לי מס ולקבל את שיעבודו, הוא שלח את שליחיו".
ואולם לפי התנ"ך חזקיהו הביא לסנחריב פחות מהמתואר במנסרה. אפשר שהעורך המקראי לא רצה להמעיט בכבודו, אך לא מן הנמנע שסנחריב האדיר את המנחה כדי להמעיט בכבודו של חזקיהו.
"וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא. וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב: וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ. בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר" (מלכים ב', י"ח, י"ד-ט"ו).

נס המצור על ירושלים

בעוד שבמנסרה מתוארת שיבת הצבא האשורי לאשור לאחר קבלת המס הגבוה מחזקיהו, מקורות אחרים מציינים מגפה או מיתה המונית שקרתה לאשורים בעת המצור וטוענים שזהו הדבר שגרם לסנחריב לחזור לאשור. בתנ"ך מתוארת מיתה המונית של 185,000 רגלי אשור על ידי מלאך אלוהים: "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב', י"ט, ל"ה).
ההיסטוריון היווני הרודוטוס גורס כי גורם המיתה היה מגפת עכברים שאכלו את נשקי האשורים, ולאחר שאלה נותרו מחוסרי הגנה ונשק החליטו להפסיק בלחמה.

תיאור האבדות ליהודה במנסרת סנחריב

כאמור לפי מנסרת סנחריב יש תיאור יתר של האבדות ליהודה: "ואשר לחזקיהו היהודי, שלא נכנע לעולי: 46 ערים בצורות, והערים הקטנות שהיו רבות באזור, בהרסם עם אילי ניגוח, על ידי הבאת כלי מצור ובהתקפות רגלים, ועל ידי חפירות וחורים תחת לחומה, צרתי עליהן ולקחתיהן. 200,150 אנשים, גדולים וקטנים, נשים וגברים, סוסים, פרדים, חמורים, גמלים בקר וכבשים ללא מספר, הבאתי משם וספרתי כשלל... את עריו, אשר בזזתי, קרעתי מאדמתו, ולמיתינתי, מלך אשדוד, פאדי, מלך עקרון, וסילי-בל, מלך עזה, נתתי אותן. וכך הקטנתי את אדמתו".
ממלכת יהודה הוקטנה דרמטית, שטחים נרחבים ממנה הועברו לממלכות הפלישתיות עקרון אשדוד ועזה. ואולם עם כל ההתפארות האשורית על האבדות הרבות, לא הצליח סנחריב לכבוש את ממלכת יהודה ולשעבד אותה.