שופטים ד-ה: דבורה הנביאה

דבורה "אשת לפידות" שופטת את ישראל ממקום מושבה תחת תומר דבורה, בין הרמה ובין בית-אל בהר אפרים (שופטים ד', 5-6), בימי שיעבוד שבטי ישראל בידי יבין מלך כנען (חצור). יחד עם יחד עם ברק בן אבינועם היא מובילה את העם לניצחון גדול על צבא יבין.

המלחמה ותוצאתה מתוארים ב"שירת דבורה" שבפרק ה'. זוהי מעין שירת ניצחון ויש בה הערצה רבה לגבורת האשה, קטע המהלל את גבורת יעל אשר חבר הקיני שהרגה את סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור, וכן ביקורת על השבטים שלא השתתפו במלחמה.

למעשה עלילת הפרק כולה מעמידה את האישה במרכז . מנהיגותה ועוצמתה של דבורה מתחדדות על רקע הססנותו של ברק אשר סרב לצאת למלחמה ללא השתתפותה וסיועה של דבורה, באומרו "אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך" (שופטים ד, ח-ט). גם תרומתה האדירה של יעל אשת חבר הקיני לתוצאות המלחמה בכך שהרגה את סיסרא – זוכה למקום מרכזי בפרק.