שמות טו: שירת הים

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו, א). 

שירַת הַיָּם היא אחת משלוש שירות המופיעות בספרי התורה (השתיים האחרות הן שירת הבאר ושירת האזינו).

על פי המסופר בספר שמות פרק ט"ו, שירה זו נאמרה על ידי בני ישראל לאחר נס קריעת ים סוף ותוכנה של השירה הוא בעיקר הודיה ושבח לאלוהים על הנס של יציאת מצרים, קריעת ים סוף וטביעת המצרים, והמשכה בסיפור העתיד לקרות בעת הכניסה לארץ ישראל ובניית המשכן ובית המקדש. על פי המקובל, הפסוק האחרון בשירה (המשולב בתפילה) הוא למעשה המשך של תיאור הנס על ידי המחבר המקראי ולא חלק מהשירה עצמה.

שירת הים כתובה בתנ"ך בצורה גרפית מיוחדת המאפיינת את דרך הכתיבה של השירה המקראית- בשני טורים.

השירה משולבת בתפילה: בסוף פסוקי דזמרא של תפילת שחרית, והיא נקראת בציבור פעמיים בשנה- בשבת פרשת בשלח החלה בסמוך לט"ו בשבט, ובשביעי של פסח. ישנן קהילות שונות הנוהגות לומר את שירת הים גם בליל שביעי של פסח.