במהלך שנת תשפ"ה יצאנו למסע משותף עם 11 בתי ספר, 14 רכזים ומאות תלמידים לניסוי בשילוב כלי AI לאורך כל שלבי כתיבת עבודת הגמר, באופן מושכל, ביקורתי ומתועד. ניסוי זה הוא המשך לניסוי שנערך בשנת תשפ"ד, בשת"פ עם אגף המו"פ והמכון לחקר יישומי בינה מלאכותית בחינוך.
הניסוי חשף תמונה מורכבת של אתגר והזדמנות. מצד אחד, זיהינו את אתגר "אשליית הלמידה" בקרב תלמידי עבודות גמר. עם זאת, גילינו שתלמידים אלו מפגינים לרוב רמה גבוהה יותר של ביקורתיות כלפי תוצרי ה-AI ואינם מסתמכים עליהם באופן עיוור.
הממצאים המרכזיים שלנו משקפים את המתח הזה בין אתגר להזדמנות:
פיתוח חשיבה ביקורתית לצד סכנת השטחיות: ראינו מקרים שבהם תוצרים נראו "מושלמים מדי" והקשו על המנחים להעריך הבנה. לצד זאת, גילינו שתלמידים רבים, ובפרט אלו שהשתמשו בכלים ליצירת ניתוחים ויזואליים (כמו טבלאות ודיאגרמות), ידעו להסביר לעומק את בחירותיהם ולהגן על התהליך.
גילוי של כלים ופרקטיקות פורצי דרך: הניסוי לא רק חשף אתגרים, אלא גם הזדמנויות משמעותיות. נחשפנו ליכולות חדשות המאפשרות קפיצת מדרגה בעבודת החקר.
החשיבות המכרעת של הוראה מפורשת: הממצא החד והברור ביותר הוא זה: הטכנולוגיה לבדה אינה מספיקה. פרקטיקות הנחיה שהבליטו תהליך, שיח על בחירות, הערכה מעצבת ב"מנות קטנות" ורפלקציה מתמדת – הן אלו שהפכו את השימוש ב-AI למנוף אמיתי להעמקת הלמידה, הן עבור התלמידים והן עבור המורים.
התוצר המרכזי של הניסוי הוא פיתוח של מודל הוראה ולמידה חדש!
מודל נבו"ן - מודל תאורטי המעוגן בהתנסויות שהצטברו בניסוי ומלווה באוגדן ייחודי למורים ולרכזים, אשר נוסח ופותח בהובלת החוקרות המלוות של הניסוי ד"ר ליאת אייל ומעיין סייג, בשת"פ עם הפיקוח על עבודות הגמר והרכזים בשטח.
