אנרגייה בישראל

הדלקים המשמשים לייצור חשמל בארץ

הבטחת אספקת אנרגייה הייתה חשובה למנהיגים לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל. תחנות ייצור החשמל הראשונות בארץ הופעלו באמצעות מזוט וסולר, ותחנת נהריים היתה תחנה הידרו-אלקטרית. באמצע שנות ה-70 פרץ משבר האנרגייה העולמי, והחלו בבניית תחנות כוח שהופעלו בפחם כדי לא להיות תלויים במקור אנרגייה אחד. כאשר התגלה גז טבעי סמוך לישראל בתחילת המאה ה־21, החלה בניית תחנות כוח לייצור חשמל באמצעות גז טבעי, ואף הסבו, משיקולי מחיר ואיכות סביבה, תחנות כוח ישנות להפעלה באמצעות גז טבעי.

על פי החלטת המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגייה הופסק השימוש בפחם (עד לסגירה מוחלטת של התחנות בשנת 2030) וחל מעבר למשק המבוסס על גז טבעי ועל אנרגיות מתחדשות.

נכון לסוף שנת 2018, כ-67% מהחשמל יוצר בגז טבעי, כ-30% בפחם וכ-3% באנרגיות מתחדשות. שינוי משמעותי זה נבע מהחלטה אסטרטגית להורות לחברת החשמל להפחית את השימוש בפחם (במטרה להפחית זיהום אוויר) החל משנת 2015.

שינוי זה התאפשר בזכות כמויות הגז הטבעי שאותן אפשר היה להזרים למשק הישראלי ממאגר הגז תמר והחיבור של מאגרי הגז הטבעי לווייתן (סוף 2019) וכריש (אמצע 2021).

התפלגות צריכת החשמל בישראל בשנת 2020

צריכה ביתית – 32%
צריכה מסחרית ציבורית – 27.3%
צריכה תעשייתית – 21.2%
צריכה ביישובים חקלאיים – 2.6%
שאיבת מים – 7.6%
העברות למזרח ירושלים ולרשות הפלסטינית – 9.3%

צריכת אנרגייה בתחבורה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2019 הגיעה צריכת בנזין לרכב בישראל ל-3,298 (אלפי שעט"ן – שווה ערך לטונה נפט). צריכת הבנזין לרכב עלתה מ-2013 ל-2019 ב-19.7%. מכוניות פרטיות הן הרוב המכריע של כלי רכב בישראל.

מאגרי הגז תמר ולווייתן

בשנים האחרונות נתגלו מאגרים של גז טבעי מול חופי עזה, לבנון וישראל. המאגרים הגדולים ביותר שהתגלו "תמר" ו"לווייתן" צפויים להספיק לכמה עשרות שנים בקצב הצריכה הנוכחי של ישראל. הגז צפוי לשמש ברובו להפקת חשמל.
נוסף על תגליות הגז היו בשנים האחרונות השקעות צנועות בהיקפן באנרגייה מתחדשת בעיקר אנרגייה סולרית. היקף האנרגייה המתחדשת גדל בישראל אף שעודנו קטן ביחס למדינות רבות במערב.

זיהום אוויר

חלק ניכר מזיהום האוויר בישראל נגרם משרֵפה של פחם גז טבעי וסולר בתחנות כוח ובתעשייה, כמו גם מהתחבורה. בתי זיקוק לנפט המפיקים תוצרי נפט מנפט מיובא תורמים חלק מהותי מזיהום האוויר בחיפה. תוצרי נפט (סולר ומזוט) נשרפים במפעלי תעשייה שונים. הבנזין שנשרף במכוניות תורם במידה רבה לזיהום האוויר בישראל, והוא בגרועים בעולם המערבי וחמור במיוחד במרכזי הערים.
המקור הראשי לפליטת מזהמים הוא התחבורה לסוגיה – 38%. אחריה תחנות הכוח לייצור חשמל – 30% ולאחריהן התעשייה עם 16%.
בתהליך ייצור החשמל נפלטים לאטמוספרה סוגים שונים של תוצרי לוואי בגין שרֵפת דלק. העיקריים שבהם הם: גופרית דו-חמצנית (SO2), תחמוצות חנקן (NOx) וחלקיקים (PM) הגורמים לזיהום מקומי וגזי חממה ובעיקר פחמן דו-חמצני (CO2) שפליטתם גורמת להתחממות האטמוספרה של כדור הארץ.

יעדי משק האנרגייה לשנת 2050 על פי משרד האנרגייה

הפחתה של 80% מסך פליטות גזי החממה במשק האנרגייה
עד 2025 השמש תחליף את הפחם.
ב-2030 זיהום האוויר יופחת ביותר מ-90%.

הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון והשפעתו על הגז

בין ישראל ולבנון אין גבול יבשתי מוסכם. הקו היחיד שקיים הוא הקו הכחול שנקבע בשנת 2000 ע"י האו"ם לאחר יציאת צה"ל מדרום לבנון ונחשב כקו גבול זמני. קו גבול יבשתי בדר"כ משפיע על מוצאו וכיוונו של הגבול הימי בין המדינות.
ממשלת ישראל אישרה ב 24.10.22 את הסכם הגבול הימי, שבמסגרתו הושג הסכם לגבי חלוקת הגז בין ישראל ללבנון. ההסכם על הגבול הימי סיים מחלוקת ארוכת שנים על שטח ימי בגודל של כ-880 קמ"ר.
החל משנת 2009 התגלו מספר מאגרי גז גדולים לאורך חופי ישראל, אשר העידו על היתכנות של מאגרי גז נוספים. מאגרי הגז של ישראל כיום הם: תמר, תמר דרום, כריש, תנין ולוויתן.
באזור המחלוקת נמצא אזור עם פוטנציאל לקיומו של מאגר גז.
על פי קו הגבול הימי שהוסכם, רוב שטח המאגר נמצא באזור הכלכלי הבלעדי של לבנון והיא מקבלת את הזכויות לפתח אותו. בשטח הכלכלי בלעדי של ישראל נמצא חלק קטן מהמאגר והיא תקבל פיצוי מרווחי המאגר הפונטציאלי.