מלכים א כב: יחיד מול רבים

הפרק הקודם שעסק בסיפור נבות היזרעאלי, כלל גם נבואה קשה על אחאב: "כֹּה אָמַר יְהוָה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה" (מלכים א, כא, 19). פרק כב מתאר את מותו של אחאב תוך התגשמות הנבואה: "וַיָּמָת הַמֶּלֶך... וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמוֹ... כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֵּר" (מלכים א, כב, 27).

סיפור הרקע להתגשמות הנבואה הוא סיפור המלחמה בארם בה מצא אחאב את מותו. הסיפור פותח ברצונו של אחאב מלך ישראל להשיב לשליטתו את שטחי רמות גלעד שנכבשו בידי ארם. לשם כך הוא מבקש מיהושפט מלך יהודה להצטרף אליו לקרב כנגד ארם. תשובתו של יהושפט לא מותירה ספק בדבר נכונותו לסייע: "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ" (מלכים א, כב, 4). לפני היציאה לקרב מבקש יהושפט להיוועץ עם נביא. לבקשת אחאב נאספים אפוא 400 נביאים המבשרים את נצחון ישראל על ארם: "וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ" (מלכים א, כב, 6) לא זו אף זו, העומד בראש קבוצת הנביאים, צדקיה בן כנעה, מכין לצורך המחשת הנצחון הצפוי קרני ברזל ואומר: "וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת-אֲרָם עַד-כַּלֹּתָם" (מלכים א, כב, 11).

ואולם, יהושפט מלך יהודה חש חוסר נוחות עם התשובה הנחרצת שניתנה פה אחד על ידי 400 הנביאים, ומבקש להיוועץ בנביא נוסף. בתלמוד אנו מוצאים הסבר לספק שעלה אצל יהושפט: "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" (סנהדרין, דף פט, א). למרות הסתייגותו של אחאב מלך ישראל מכך הוא נעתר לבקשת יהושפט ומזמן אליו את הנביא מיכיהו בן ימלה. השליח שנקרא להביא את מיכיהו מייעץ לו בדרך להתאים את נבואתו לנבואת הנצחון של 400 הנביאים: "הִנֵּה-נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה-אֶחָד טוֹב, אֶל-הַמֶּלֶךְ; יְהִי-נָא דבריך (דְבָרְךָ), כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם--וְדִבַּרְתָּ טּוֹב" (מלכים א, כב, 13). מיכה נשבע כי ינבא את דבר ה' בלבד. בהגיעו לאחאב מנבא מיכיהו נבואת נצחון לישראל: "עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ" (מלכים א, כב, 15). נראה שטון הדיבור של מיכיהו העלה את חשדו של אחאב שמדובר בנבואת שווא ולכן הוא משביעו שיאמר דבר את דבר ה' בלבד. מיכיהו מנבא שוב והפעם נבואת פורענות אישית למלך ישראל, שייהרג בקרב מול ארם. נוכח מחאתו של מלך ישראל, מסביר מיכיהו את נסיבות הנבואה הקשה: ה' מבקש להכשיל את מלך ישראל ולהביא למותו, באמצעות נבואת שווא שתעודד את המלך לצאת למלחמה. אחאב הנרגז מצווה לכלוא את מיכיהו בן ימלה עד שובו משדה הקרב בשלום.

בסופו של דבר, נורה אחאב על ידי צלף שירה בקשת לפי תומו, והחץ חדר בין קשקשי השריון של המלך. כדי שהעם לא יגלה דבר מותו של המלך ויינגף בקרב, והועמד אחאב הגוסס במרכבתו עד הערב בעודו שותת דם. "וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן; וַיִּקְבְּרוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, בְּשֹׁמְרוֹן. לח וַיִּשְׁטֹף אֶת-הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן, וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמוֹ, וְהַזֹּנוֹת, רָחָצוּ--כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֵּר" (מלכים א, כב, 38-37). "וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה, וְכָל-הֶעָרִים, אֲשֶׁר בָּנָה: הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. מ וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו" (מלכים א, כב, 40-39).