העשרה - סיפור יונה

יונה הוא הספר החמישי בספרי תרי-עשר בתנ"ך. הספר מביא את סיפורו של הנביא יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי בדגש על מסעו אל העיר נִינְוֵה. האל מטיל על יונה שליחות לצאת אל העיר נינווה ולהביא לאנשיה את בשורת החורבן הצפוי לעירם אם לא ישובו בתשובה על מעשיהם הרעים. גיבור הסיפור יונה שהשליחות אינה לרוחו מנסה לחמוק ממנה. הוא יורד ליפו ועולה על ספינה העושה דרכה אל תרשיש. זו נקלעת לסערה, ונוסעיה מחליטים להשליך את יונה בעצתו אל הים בהנחה שהסערה תשכך. האל מזמן דג גדול הבולע את יונה, והוא מבלה במעיו שלוש יממות. זוהי רק ההתחלה. דמויות המשנה בסיפור, המלחים בספינה ותושבי נינווה, מוארות באור חיובי ביחס ליונה.

מעבר לסיפורו של הנביא, ספר יונה טומן בחובו רעיונות שלשמם נכתב. הוא מעורר שאלות על החטא ועונשו, על חמלה, סליחה וכפרה. הוא מעביר את המסר כי האל מנהיג את עולמו במידת הרחמים ולא במידת הדין. הוא מעלה סוגיות של תשובה מיראה לעומת תשובה מאהבה, ומלמד שגם תשובה מיראה שמקורה בפחד מעונש יכולה להתקבל.

הנבואה היא אזהרה מוקדמת, התראה בפני העומד להתרחש ומתן הזדמנות לתקן קודם שיהיה מאוחר יותר.
אפשר שיונה הנביא ציפה שנבואתו תתגשם ותוכיח את דבר האל, בדומה לנבואות שלום ונחמה. אפשר שראה בהתגשמות נבואת הזעם שליחות בפני עצמה, הוכחה של מהימנותו והנצחה של דברי האמת ששם האל בפיו. ואולם נבואת חורבן – טוב לה שלא תתגשם.

את ספר יונה נוהגים לקרוא בהפטרה לתפילת מנחה ביום הכיפורים. הקריאה בו נועדה לעורר מחשבה בימים של רחמים וסליחות על מקומו של האדם בעולם, על מהותה של התשובה ועל יסודותיה של הסליחה ולקוות שגם עוונותיהם של ישראל יתכפרו.