היקש = אנלוגיה
מקור המילה אנלוגיה הוא מיוונית ומשמעותו היגיון (logia) החוזר על עצמו (ana). לרבים מאיתנו האנלוגיות מוכרות ממבחני מיון שבהם יש לזהות מהו היחס בין שני פריטים (למשל, שמים: ארץ) ולהקיש מכך מהו הפריט החסר בצמד הבא (למשל, שחור: ).
היקש כזה הוא דוגמה לחשיבה ביקורתית לינארית, השונה מחשיבה יצירתית, מסתעפת ורחבה. אך סוגי החשיבה השונים (יצירתית וביקורתית) אינם זרים זה לזה אלא משלימים. משום כך, על ידי שימוש באנלוגיות ובמטפורות אנחנו יכולים לא רק להפעיל חשיבה ביקורתית, אלא גם להרחיב את היצירתיות, להעמיק את ההבנה שלנו ולפתח גמישות מחשבתית.
השימוש באנלוגיות, דימויים ומטפורות משמש גם בהזרה. ראו את הפרקטיקה: חיפוש רעיונות יצירתיים
מהלך: זיהוי ויצירת אנלוגיות
1. נציג לתלמידים מספר אנלוגיות שעליהם להשלים.
נדגיש שתחילה יש לזהות את סוג הקשר בתוך כול זוג. לדוגמה:
לילה : יום = שקט : רעש (למתחילים ניתן להוסיף בסוגריים תשובה ומסיחים כגון: אפלה, רעש, אור)
סוג הקשר: ניגוד (ההפך) השאלה: מה ההפך מ"שקט"?
ראו אנלוגיות נוספות: דף לזיהוי אנלוגיות
לגיוון: אפשר לא לתת תשובה ומסיחים ולבקש מהתלמידים להציע בעצמם;
אפשר לתת אנלוגיות גם בצורות ובמספרים ולא רק בצמדי מילים.
2. נסכם ונרשום על הלוח (או בלוח שיתופי במפגש מקוון), סוגי יחסים שניתן למצוא באנלוגיות.
לדוגמה: הפכים, חלק ושלם, חומר גלם ומוצר סופי וכד'.
3. נבקש מהתלמידים לחבר אנלוגיות נוספות תוך גיוון סוגי היחסים.
4. נציע לתלמידים לחבר אנלוגיות שונות לאותה מילה. למשל:
ראש:גוף = פתיל: (מנורה, נר, מדורה)
ראש:כתפיים = הר:
ראש:זנב = חרטום:
5. נגדיר סוג יחסים (למשל, חלק:שלם), ויש לחבר ליחסים אלו מגוון אנלוגיות.
6. לסיכום נשאל:
- מתי בחיים אנחנו משתמשים או נתקלים באנלוגיות?
- למה צריך להשתמש באנלוגיות? או, לשם מה האנלוגיות טובות?