יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה נקבע על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-1 בנובמבר 2005. ההחלטה מספר 60/7 נושאת את הכותרת "זיכרון השואה" וכוללת בסעיפי המבוא שלה אזכור של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם, מגילת האומות המאוחדות ואת האמנה לענישה ומניעת רצח עם. כמו כן מאזכרת ההחלטה כי בשואה נרצח שליש מהעם היהודי וכן מיעוטים נוספים.
"מעבר לחשיבות הסמלית של כינון יום זיכרון בין-לאומי לשואה, ההחלטה מכירה בצורך המתמיד בהוראת השואה. אימוץ החלטה זו על ידי האומות המאוחדות מבטא את הכרתן בחשיבות זיכרון השואה הן כערך בפני עצמו הן ככלי להבטחת המחויבות לשמירה על ערכי היסוד של האנושות".
אבנר שלו, יו"ר הנהלת יד ושם, בתגובה על החלטת האו"ם.
ההחלטה על קביעת יום זיכרון בין-לאומי נתקבלה בתקופה שבה אנו עדים לשתי תופעות סותרות: מצד אחד הגברת המודעות לשואה וניסיון של יחידים ושל קבוצות במדינות שונות באירופה להתמודד עם עברן ומצד אחר גל אנטישמיות ואנטי-ישראליות מתחדש ומאיים.
מצד אחד ככל שעובר הזמן מאז השואה, המודעות אליה גדלה - על כך מעידה החלטת האו"ם שיום 27 בינואר יהיה יום הזיכרון הבין-לאומי. ההחלטה נשענה על העובדה כי שלושים ואחת מדינות כבר קבעו יום זיכרון מיוחד להנצחת קרבנות השואה. (מרביתן קבעו את יום 27 בינואר). עשרים וארבע מדינות חברות כיום בכוח משימה בין-לאומי מיוחד שנוסד בשוודיה בשנת 1998 ופועל לקידום הוראת השואה, הנצחתה וחקרה בארצות האלה. גופים בין-לאומיים רבים, ובכללם מועצת אירופה, הצביעו גם הם על הצורך לציין יום זיכרון מיוחד לשואה. על המודעות לשואה ועל מקומה של מדינת ישראל בהנצחתה מעידים גם עשרות ראשי המדינות אשר הגיעו לחנוכת המוזיאון החדש ביד ושם בירושלים.
מצד אחר החלטת האו"ם חשובה היום במיוחד מפני שהאנטישמיות מרימה שוב את ראשה, וכן לנוכח פעולות חמורות של הכחשת שואה. אף שעדיין מדובר במיעוט, אל לנו להקל ראש בתופעות אלו. מדינת ישראל והעולם המודרני כולו צריכים לתת את דעתם למיגורן.
מעבר לחשיבות הסמלית של כינון יום זיכרון בין-לאומי לשואה, ההחלטה מכירה בצורך המתמיד בהוראת השואה. החלטה זו של האומות המאוחדות מבטאת את הכרתן בחשיבות זיכרון השואה הן בהיותו ערך בפני עצמו הן בהיותו כלי להבטחת המחויבות לשמירה על ערכי היסוד של האנושות.
