השינויים העולמיים המואצים המאפיינים את העשורים האחרונים הביאו מערכות חינוך בעולם לידי הבנה כי יש להרחיב את סל הכלים שישמש את התלמידים בבגרותם. תשתית לכך היא יצירת תפיסה פדגוגית ושפה פדגוגית משותפת במערכת החינוך. תפיסה זו שואבת השראה מהמלצות פרויקט OECD Education 2030 ומרפורמות פדגוגיות מקבילות המקדמות מערכות חינוך מובילות ב-OECD, מתוך שמירה על הצביון הייחודי של מערכת החינוך הישראלית. המשותף לרפורמות הללו הוא תנועה מתפיסה פדגוגית מסורתית לתפיסת למידה עדכנית. התפיסה העדכנית מערערת על התפיסה המסורתית ומבוססת על עקרונות הידע המדעי שנצבר בעשורים האחרונים במדעי הלמידה. תפיסה עדכנית זו מעודדת תלמידים להגיע להבנה של רעיונות גדולים בתחומי הדעת ולסייע להם לפתח מיומנויות הפועלות בעזרת הידע הזה ומייצרות ידע חדש מתוך עצמאות ובחירה. בתפיסה העדכנית מוגדרות שלוש מטרות למידה השלובות זו בזו – גיבוש עמדות וערכים מנחים לחיים, הבנה של ידע ופיתוח מיומנויות להפעלת הידע בהקשרים שונים.
