כדור הארץ והגלובוס

כדור הארץ הוא כדור פחוס קטבים אשר פחות משליש ממנו יבשה והשאר מים. כדור הארץ מסתובב סביב צירו במהירות משיקית של כ-0.5 ק"מ לשנייה ונע סביב השמש במהירות של כ-29 ק"מ לשנייה.

עונות השנה

כדור הארץ סובב סביב השמש במסלול אליפטי. עונות השנה נגרמות בשל ההטיה של ציר הסיבוב של כדור הארץ בזווית של 23.5 מעלות ממישור סיבובו סביב השמש (מישור המילקה), ולכן זווית פגיעת קרני השמש משתנה במשך השנה. כלומר, כאשר כדור הארץ סובב סביב השמש, נטייתו גורמת לכך שבחצי המסלול של סיבוב הארץ סביב השמש חצי הכדור הצפוני מקבל יותר שעות שמש מחצי הכדור הדרומי. האזורים מעבר לחוג הקוטב הדרומי מצויים בחשכה תמידית מוחלטת, ובחצי המסלול המשלים של סיבוב הארץ סביב השמש המצב הפוך. משום כך גם אין קיץ וחורף באותו הזמן בחצי הצפוני של כדור הארץ ובחציו הדרומי.

יממה

היממה מוגדרת בכדור הארץ: פרק הזמן החולף מצהרי יום אחד למשנהו או בין שני מעברים עוקבים של השמש על קו הצהריים. עם המצאת השעון נקבע משך היממה ל-24 שעות. ואולם זמן זה אינו מדויק ומשתנה בין עונות השנה. על פי הגדרת היחידה שנייה המקובלת, משך הזמן שכדור הארץ מסתובב על צירו הוא כ-24 שעות. זמן סיבוב כדור הארץ סביב השמש הוא כ-365 ימים, שנה.

היווצרות כדור הארץ

התאוריה הרווחת כיום היא כי כדור הארץ נוצר לפני כ-4.54 מיליארד שנים, עם כוכבי הלכת האחרים, מהצטברות של גז ואבק שנותרו בערפילית לאחר היווצרות השמש. לפי השערת ההתנגשות הענקית, הירח נוצר 20 מיליון שנים אחרי כן, כנראה כתוצאה מהתנגשות עם אובייקט בגודלו של מאדים.
בתחילה היה כדור הארץ מותך, השכבה החיצונית של הכדור התקררה ונוצר הקרום החיצוני של כדור הארץ. גזים שנפלטו באותה עת ופעילות געשית הביאו ליצירתה של האטמוספֵרה הראשונית. עם ירידת הטמפרטורה, מים וקיטור החלו להתרכז, וכך נוצרו האוקיינוסים. יבשות נוצרו, נפרדו והתאחדו מחדש, בעוד פני כדור הארץ עוצבו מחדש במאות מיליוני השנים הבאות והצטרפו לכדי יצירת יבשת על.
לפני 750 מיליוני שנים לערך החלה להתפרק יבשת העל הראשונה הידועה רודיניה. מאוחר יותר היבשות התאחדו שוב ויצרו את פַּנוֹטִיָּה. גם היא התפרקה לפני 540 מיליון שנה. לבסוף יצרו החלקים את פנגיאה. זו התפרקה לפני 180 מיליוני שנים.

הרכב כדור הארץ

כדור הארץ הוא כדור פחוס קטבים שקוטרו הממוצע 12,742 ק"מ בקירוב. פחות משליש מפני כדור הארץ הם יבשה והשאר מכוסים מים. נוסף על מי האוקיינוסים, יש גם שיעור קטן של מים ביבשה, בימות, באגמים, בנהרות, בנחלים ובמֵי התהום.
תצפיות ישירות על הרכבו הפנימי של כדור הארץ מוגבלות ביותר. התצפיות העמוקות ביותר נעשו רובן במימי השקעים העמוקים סמוך לשוליים החיצוניים של מדף היבשת המערבי של האוקיינוס השקט. בשאר חלקי כדור הארץ אפשר לעשות תצפיות במעמקי מכרות ובקידוחי נפט. בכל מקרה המידע המתקבל הוא על מקצת מהרדיוס של כדור הארץ, 6,370 ק"מ לערך.
המדענים משתמשים אפוא במדידות עקיפות כדי למדוד ולחקור את הרכבו הפנימי של כדור הארץ בשיטות שונות כגון סֶיְסְמולוגיה ומדידות כבידה ומגנטיות. בשיטות אלו סווגו שלוש שכבות עיקריות המרכיבות את כדור הארץ: קרום, מעטפת וגלעין.

יבשת

יבשת היא שטח גדול ורציף של יבשה על פני כדור הארץ. ההגדרה הגאולוגית של יבשת ברורה יותר מהגדרתה הגאוגרפית. יבשת במינוח הגאולוגי היא חלק מעובה של קרום כדור הארץ שקיים זה מיליארד שנה ויותר. לשם השוואה, קרום כדור הארץ בקרקעית האוקיינוסים צעיר הרבה יותר, וגילו אינו עולה על 200 מיליון שנה. ההשערה הרווחת היא שגרעיני היבשות (המכונים מגִנים במינוח הגאולוגי) נוצרו בשלב מוקדם למדי בהתפתחות כדור הארץ. מאז תהליך נדידת היבשות מפגיש ומפריד גרעינים אלו שוב ושוב בתצורות שונות. לפחות פעמיים בעבר הצטרפו כל גרעיני היבשות ליבשת על אחת ענקית.

חלוקת היבשות

אי ההסכמה הגדולה ביותר בנושא חלוקת היבשות היא בסוגיית הגבול בין אירופה לאסיה, יש כאלה המחשיבים את שתיהן ליבשת אחת - אירואסיה. כמו כן, רבים טוענים כי אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית גם הן יבשת אחת. גאוגרפים מסוימים הציעו אפילו לאחד את אירואסיה ואפריקה ליבשת אחת בשם אירואפרסיה, שכן הן היו בעבר רצף יבשתי אחד (עד לחפירת תעלת סואץ).
איים נחשבים בדרך כלל חלק מן היבשת הקרובה אליהם ביותר. האיים הבריטיים למשל נחשבים חלק מאירופה. לפעמים משתמשים בשמות אוסטרלאסיה או אוקיאניה לתיאור האיים הרבים באוקיינוס השקט ואוסטרליה.

האוקיינוס

אוקיינוס הוא מקווה מים מלוחים גדול מאוד המפריד בין יבשות. האוקיינוסים הם חלק גדול מההידרוספֵרה של כוכב לכת, 70.8% מפני השטח של כדור הארץ הם אוקיינוסים. בכדור הארץ מוגדרים ארבעה אוקיינוסים: האוקיינוס השקט, האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס ההודי ואוקיינוס הקרח הצפוני. האוקיינוסים מורכבים בחלקם מגופי מים קטנים יותר, למשל ימים ומפרצים, הנחשבים לגופי מים שוליים.
לא ידוע כיצד נוצרו בפעם הראשונה גופי המים הגדולים על פני כדור הארץ. למעשה, האוקיינוסים הם החלקים של קרום כדור הארץ המכוסים מים, וצורתם התעצבה לפי תזוזה טקטונית של הלוחות ונדידת היבשות. מכאן שהאוקיינוסים שינו ומשנים תדיר את צורתם. אחד האוקיינוסים העתיקים המשוערים הוא פנתלסה שהקיף את יבשת העל פנגיאה. ים תטיס אף הוא היה אוקיינוס עתיק בעידן המזוזואיקון.
כיום נוהגות כמה שיטות חלוקה לאוקיינוסים, מאחר שכולם מחוברים יחד לגוף מים אחד גדול. ואולם החלוקה התקפה היא זו של הארגון ההידרוגרפי הבין-לאומי, שלפיה האוקיינוסים מחולקים לחמישה. האוקיינוס הגדול ביותר הוא האוקיינוס השקט המפריד בין אסיה ואוקיאניה לאמריקה. השני בגודלו הוא האוקיינוס האטלנטי המפריד בין אירופה ואפריקה לאמריקה. יש המחלקים שני אוקיינוסים אלו לצפוני ולדרומי ביחס לקו המשווה. האוקיינוס השלישי הוא האוקיינוס ההודי, דרומית לאסיה ובין אפריקה לאוקיאניה. אוקיינוס הקרח הצפוני סובב את הקוטב הצפוני. האוקיינוס הדרומי, לפי ההצעות השונות, מקיף את יבשת אנטארקטיקה, מצפון לו האוקיינוס השקט, האטלנטי, ההודי, אך אין תמימות דעים על גבולותיו.
במיתולוגיה היוונית אוקיינוס הוא אל הנהר הגדול המקיף את כדור הארץ ומעניק חיים לכל דבר הקשור במים. מאחר שאוקיינוס הוא אל הנהר המקיף את כל הארץ מתייחס המונח אוקיינוס גם לכלל גופי המים המקיפים את יבשות כדור הארץ.