אבות ישורון

אבות ישורון נולד בשנת 1904 במערב אוקראינה ועלה ארצה בשנת 1925. כתיבתו התאפיינה במבנים שיריים מיוחדים ובשבירת הלשון הצורנית המקובלת. את שפתו תיבל במונחים מהשפות יידיש, ערבית ופולנית, כמו גם ביטויי סלנג.
"כשאני עושה חרקירי לשפה, אני שמח וגם השפה שמחה. היא צועקת געוואלד אבל היא שמחה. היא תהיה שפה חיה של בני אדם. אני עושה לה טובה שאני הורס אותה״ (בריאיון עם ש׳ שפרה, 1975).
ישורון זכה בפרס ביאליק ובפרס ברנר, ובשנת תשנ"ב-1992 היה לחתן פרס ישראל. במוקד שירתו העמיד את תחושת האשמה של מי שהקדים ועלה ארצה ורק חווה מרתוק את אסונם של קרוביו. נקודת המבט האישית הזאת אִפשרה לו להתמודד עם העבר היהודי בפולין. בשנת 1992 הלך לעולמו.