חנוך לוין

חנוך לוין נולד בשנת 1943 בתל אביב וגדל בה. הוא היה מחזאי, במאי תיאטרון, משורר, פזמונאי וסופר. לוין נחשף לתיאטרון באמצעות אחיו שהיה עוזר במאי בקאמרי. הוא למד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
לוין פרסם עם האומן מיכאל דריקס מדור סאטירה שנקרא "דף האחוריים של חנוך לוין". הוא כתב מחזות סאטירה פוליטיים, וב-1968 החל לעבוד עם עדנה שביט על הקברט הסטירי "את ואני והמלחמה הבאה". לוין יצא כנגד פאתוס המיליטריזם הישראלי, לעג לאוזלת ידם של המדינאים ועסק באופן מָקַברי בשכול הישראלי. הביקורת התעצמה אחרי המחזה "מלכת האמבטיה" שעלה ב-1970 וירד אחרי 19 הצגות. המחזה "חפץ" שהועלה בתיאטרון חיפה ב-1972 והמחזה "יעקובי וליידנטל" היו שניהם להצלחה אומנותית. לוין כתב גם פזמונים שהולחנו כמו "חייל של שוקולד", "אדון כמעט וגברת כבר", "העץ הוא גבוה", "אני חיה לי מיום ליום".
רוב דמויותיו מוצגות כאנטי גיבורים, הגברים משרתים את הנשים, היחס לאחר מקנה לאדם שליטה וכוח, האדם עירום נוכח תשוקותיו. תפיסתו המרכזית של יצירתו היא חוסר המשמעות של הקיום האנושי.
חנוך לוין מת בטרם עת בשנת 1999.