תהליך זה מבוסס על התובנות שהופקו בניסוי "פדגוגיה רוויה בבינה מלאכותית: מכשירות לדגמים פדגוגיים". הניסוי התקיים במהלך שנת הלימודים תשפ"ה בהובלת המכון למחקר יישומי של בינה מלאכותית בחינוך, אגף המו”פ, מינהל חדשנות וטכנולוגיה, בשיתוף אגף פיתוח מקצועי במינהל עובדי הוראה וחטיבת יישומי טכנולוגיה בחינוך ושבשותפות עם מרכזי הפסג"ה ומורי מורים.
ממצאי הניסוי חושפים כי שילוב אפקטיבי של בינה מלאכותית בפדגוגיה אינו יכול להשען על שליטה בכלים ויש צורך לשים דגש על השינויים שמתרחשים ביחסי הגומלין בין מורה, תלמיד ומכונה. מטרת תהליך הלמידה הינה להוביל את המורים לעבר כשירות מתקדמת בעבודה עם בינה מלאכותית – מהשלבים הבסיסיים של אינטגרציה ועד לעיצוב פדגוגיה חדשה ורוויית טכנולוגיה ופיתוח זהות מקצועית חדשה של המורה כמעצב חוויות למידה.
למידת המורים נשענת על מיפוי תפקידי הבינה המלאכותית בזירה הפדגוגית לאורך שלושה מרחבים:
- המורה מול הבינה המלאכותית – התמקדות בשימושים אישיים כמו בנייה של מערך שיעור/מצגת והתייעצות לגבי חומרי למידה.
- התלמיד עם הבינה המלאכותית – המורה מעצב או מנגיש חוויית למידה אישית כמו למשל עיצוב מורה פרטי מלאכותי או סימולטור לאימון מיומנויות רכות.
- קבוצה עם הבינה המלאכותית – המורה מעצב ומנגיש למידה שיתופיות, הנחיית קבוצות, ובניית ידע קולקטיבי עם בינה מלאכותית.
בכל אחד מהמרחבים נדרשות רמות כשירות הולכות ומעמיקות – החל מיכולת גישה והבנה, עבור ביישום, ועד ליצירה. תפקידי המורה נעים ממבצע טכני, דרך מעצב למידה, ועד למנחה קהילה ומפתח מודלים. הסילבוס המוצע נבנה כך שיאפשר למורים לנוע על פני רצף מודל SAMR – מהחלפה של תהליך קיים, דרך אגבור, שינוי ואינטגרציה משמעותית, ועד ליצירת סביבות למידה חדשות לגמרי (Redefinition) בהן הבינה המלאכותית מאפשרת למידה שלא הייתה אפשרית קודם.
