בני אדם הם לומדים במהותם ועל כן הם נמצאים בתהליך מתמיד של התקדמות בדרך. התקדמותם תלויה בהבניית מנגנונים אפקטיביים ליציאה ממקום או ממצב אחד אל עבר מצב אחר, להבדיל מהליכה בסיבובים והגעה חוזרת ונשנית לאותו המקום.
שפה של עשייה וצעידה בדרך מקנה לנו לגיטימציה לעשות טעויות, ללמוד מהטעויות שלנו ולקבוע לעצמנו דרך אחרת, וזאת בניגוד לשפה של מדידת הישגים שאינה ממשיגה את הדרך אל הידיעה אלא בעיקר את התוצר הסופי.
בעוד השפה שמשווה הישגים בין בני אדם מציבה את הסמכות בגורם חיצוני, שפת האימון מציבה את הסמכות על חיינו ועל גורלנו בידיים שלנו. התנסות בשפת האימון יכולה להוביל ילדים וילדות לפיתוח מנגנונים חזקים של מודעות ומסוגלות עצמית, שכן היא מספקת כלים לדיבור הפנימי שכל אדם זקוק לו לשם הכוונה עצמית.
מהלך: מסע בקבוצת אימון
1. לימוד השפה האימונית בקבוצות קטנות
פעם בשבוע ניפגש עם התלמידים בקבוצה קטנה. נשתמש בדימוי המסע מנקודה לנקודה על מנת להמחיש קידום מטרות בחיים והצבת יעדים בתוך המטרות הגדולות. לשם כך נדון בשאלות:
- מה חשוב לנו בחיים?
- מה חשוב לנו בהקשר של בית הספר?
- מה עליי לעשות כדי להשיג את מה שחשוב לי בחיים?
- האם אנחנו מוכנים להשקיע מאמץ בשביל מה שחשוב לנו?
- מה נרצה לקחת לדרך כדי להצליח במסע משלב לשלב?
- מה יכול לקדם אותנו ומה יכול לעכב אותנו?
- מה יקרה אם אציב יעד רחוק מדי או קרוב מדי?
במהלך המפגש נכיר מילים מרכזיות משפת האימון:
- ציפיות – ציפיות אין רק בכרית שבמיטה...
- מציאות – הדברים שקורים מבלי שנשווה אותם לציפיות שהיו לנו
- אושר – רגעים של סיפוק, רגעים בהם אני מקבל/ת אישור על דרכי
- טעויות – הבנה שכולם עושים טעויות ושהן עוזרות לנו ללמוד ולהשתפר
הקבוצה הקטנה נפגשת פעם בשבוע ומתקדמת בתוכנית. כדאי להתחיל בצעדים קטנים מאוד, ולשם כך נעשה עבודה עם כל תלמיד/ה, כששאר התלמידים בקבוצה הקטנה תומכים ומסייעים.
א. שיתוף בקושי שחוויתי בשבוע שעבר
התלמידים ישתפו את הקבוצה הקטנה בקושי שחוו. דוגמאות:
- הילדים הפריעו בכיתה והיה לי קשה להקשיב
- אבא לא העיר אותי בזמן לבית הספר וכל היום היה לי הפוך
- החברה הטובה שלי ריכלה עליי עם ילדה אחרת
- קינאתי בחברה כי רציתי שיהיה לי שיער כמו שלה
- נעלם לי הקלמר ואמא כעסה מאוד
ב. חיפוש פתרונות
התלמידים מנסים לענות על השאלה: מה יכול לעזור לי להתגבר על קושי מסוג זה אם אתקל בו שוב השבוע. דוגמאות:
- אגש בשקט למורה ואשאל אותה מה לעשות כשילדים מפריעים ואני לא שומעת או שאבחר רגע בהפסקה ואדבר עם הילד/ה המפריע/ה ואסביר את הבעיה שלי
- אשאל את אבא מה יעזור לו להעיר אותי בזמן ונדבר על זה
נעזור לתלמידים להעלות הצעות ונשאל: "מה את/ה חושב/ת? זה משהו שאת/ה יכול/ה לעשות?" עד שנגיע להצעה שהילד/ה מרגיש/ה שהיא ישימה.
ג. הצבת יעד
בוחרים דרך אחת להתמודדות ומציבים אותה כיעד עד למפגש בשבוע הבא. לדוגמה:
- השבוע אגש למורה ואבקש לדבר על זה
- מחר אדבר עם אבא על נושא שעת ההתעוררות לבית הספר
2. חתימה על הסכם שמירת הפרטיות באימון
כבר במפגש השני חותמים עם התלמידים על הסכם של שמירת הפרטיות בתהליך האימון. חוזרים על פרטי ההסכם בכל מפגש עד שנרגיש שהכלל נשמר (הטמעה). הסכמה זו חשובה מאוד להבטחת תחושת הביטחון של חברי הקבוצה ומוכנותם לשתף בדברים אישיים.
למפגשי האימון תוקדש מחברת ייעודית, וגם היא תהיה פרטית לכל אחד ואחת מהתלמידים.
גם אחרי שכולם שומרים על פרטיות האימון, נמשיך לתחזק את ההסכם מדי חודש. לא נחכה שישכחו ואז אולי יספרו לאחרים מתוך שכחה.
חשוב לציין שעם הזמן, התפקיד של חברי הקבוצה הולך ומתעצם: הם שואלים בעצמם שאלות כדי להבין את מה שהילד/ה האחר/ת אמר/ה, מציעים הצעות ורעיונות יצירתיים, משתפים במקרים דומים שקרו להם וכד', ונדרשים פחות לתיווך צמוד של המורה המנחה את הקבוצה.
דוגמה להסכם אימון
אנחנו, (שמות כל חברי הקבוצה), קבוצת האימון של המורה _______,
מתחייבים לשמור על הפרטיות שלנו כדי שנרגיש חופשיים ובטוחים לדבר בקבוצה.
למען תחושת האמון והביטחון שלנו, לא נספר לאחרים את התוכן של המפגשים בינינו. (חתימות)
3. שיתוף בהצלחות ותכנון הצעד הבא במסע
בכל שבוע חברי הקבוצה משתפים איך הצליחו ביעד שהציבו לעצמם ומנתחים כיצד ניתן להתקדם הלאה מהנקודה שבה הם נמצאים.
- בהתאם לגודל הקבוצה ולזמן העומד לרשותנו, אפשר להחליט שבכל מפגש רק חצי מחברי הקבוצה משתפים.
- כדי לתת דוגמה אישית לשיתוף ולהצבת יעדים, נוכל להדגים מתוך יעדי אימון אישיים שלנו. למשל: "שמתי לב שאני לא אוכלת באופן מסודר במהלך היום וזה עושה אותי עצבנית. לכן החלטתי לעשות שינוי ובהפסקה הגדולה להתיישב בצורה מסודרת עם קופסת האוכל שלי שהבאתי מהבית ולהקדיש 10 דקות לאכילה בשקט". כך נוצרים אמון ופתיחות.
- החל מהמפגש השלישי, ולאחר שחתמנו על הסכם האימון, נתחיל להתייחס לתלמידים במילה "מתאמנים" ונשוחח בקבוצה על העזרה ההדדית בין המתאמנים.
4. תרגול תבניות של חשיבה מקדמת (Growth Mindset)
בכל מפגש לומדים יחד דפוס מסוים של חשיבה מקדמת ונפרדים מתבניות מעכבות. תבניות חשיבה הן מחשבות שחוזרות על עצמן כאשר אני מביט/ה על הדרך שלי.
- תבניות חשיבה מקדמות הן אלה שמייצרות לי אפשרות להתקדם לעבר היעד שלי.
- תבניות חשיבה מעכבות מונעות ממני התקדמות.
- דוגמה: אני רוצה ללמוד לנגן על חלילית אבל אין לי חלילית.
- תבנית חשיבה מעכבת היא המחשבה: "מאחר שאין לי חלילית אני לא יכולה ללמוד לנגן בחלילית".
- תבנית חשיבה מקדמת היא המחשבה: "אנסה להשיג חלילית. אולי אני יכול/ה לבקש רעיונות איך להשיג חלילית".
- דוגמה נוספת: לא הצלחתי לצייר את הציור כפי שרציתי.
- תבנית חשיבה מקדמת: "עדיין לא הצלחתי"
- תבנית חשיבה מעכבת: "אני אף פעם לא מצליחה!"
- ראו גם את הפרקטיקה: למידה מאי-הצלחות ככלי מעצים למידה
5. לימוד מטפורת העץ
מקנים לתלמידים את מרכיבי מטפורת העץ כחלק מלימוד השפה האימונית:
- שורשים: אמונות, ערכים, דברים שעובדים במשפחה. השורשים מזינים אך לעיתים גם מגבילים, ופעמים רבות אנחנו לא מודעים להם.
- גזע: פעולות שאני עושה על בסיס קבוע כולל הרגלים. הגזע מקנה חוזק ויציבות.
- ענפים ועלים: רעיונות חדשים, התנסויות, תחומי עניין. ענפים ועלים הם משמחים, ומצמיחים פרחים ופירות.
מנסים לזהות מאין מגיעה תבנית החשיבה המעכבת – מהשורשים, מהגזע או מהענפים והעלים – ואיזו תבנית חשיבה נוכל לאמץ במקומה. למשל, בדוגמת החלילית שהובאה לעיל:
- יש לי אמונה שאף אחד לא ירצה לתת לי חלילית. זה שייך לשורשים שלי.
- במקומה אציב אמונה שאם אני רוצה ללמוד לנגן בחלילית, אוכל לעשות מאמצים או לפעול בדרכים מסוימות, והחלילית "תגיע" אלי.
- השורש הזה מאפשר לעלים חדשים לצמוח: אבקש לפרסם בפייסבוק למי יש חלילית שאינו צריך, אשאל במשפחה או בשכונה, אבקש מאבא לשאול בעבודה, אגש למורה למוזיקה ואשאל אותה וכד'.
בכל הפגישות המורה משמש/ת מאמנ/ת. ננתב ברגישות את התלמיד/ה מושא האימון לכיוון הלמידה. לגבי ילדים שמתקשים בלימודים, חשוב שקודם כל תהיה להם הצלחה במשהו שלא קשור ללימודים, כדי שההצלחה תזין את תחושת המסוגלות (ראו בהמשך: "מגן אישי").
6. רפלקציה אישית וקבוצתית
חשוב לעודד שיח רפלקטיבי מתמיד. כדי להדגיש את חשיבות ההתבוננות העצמית אפשר לספר את הסיפור הבא ולעורר בעקבותיו דיון:
רב אחד הלך בדרך לתפילה ועצר אותו שוטר אוקראיני.
כיוון אליו השוטר רובה ושאל: מי אתה ומה אתה עושה פה?
ענה הרב לשוטר: כמה משלמים לך עבור עבודה זו?
השוטר השיב: 20 קופיקות לחודש.
אמר לו הרב: נעשה הסכם – אני אוסיף לך 20 קופיקות לחודש, בתנאי שבכל יום תפגוש אותי פה בדרך לתפילה ותשאל אותי: "מי אתה ומה אתה עושה פה?"
ראו: דוגמאות למשפטי רפלקציה עצמית שכתבו מתאמנים במחברת האישית