יום האישה הבין-לאומי, 8.3, ט"ו באדר

מידי שנה בשמונה במרץ מצוין יום האישה הבינלאומי ברחבי העולם. שלושה היבטים בפועלן של נשים נבחרו לעמוד במרכז יום זה: זיכרון הנשים שפעלו בעבר ופועלות בהווה למען השגת שוויון זכויות, תרומת הנשים למען שלום עולמי והישגיהן של נשים.

יום האישה נחגג במקומות שונים בעולם החל מראשיתה של המאה העשרים. בארצות הברית החלו בנוהג בשנת 1909 וברחבי אירופה בשנת 1911. כיצד קרה הדבר ומדוע דווקא אז?

תהליכי המודרניזציה במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה והשאיפה להקמת מדינה ליברלית באירופה הובילו את הדרישה לשוויון זכויות לנשים וקידמו את מאבקן. ב-1848 הקימה אליזבת קיידי סטנטון את התנועה לזכויות נשים, שכינוסה בסנקה פולס בניו-יורק נחשב ליריית הפתיחה של הגל הראשון של תנועת הנשים האמריקאית. חיבורו של ג'ון סטיוארט מיל "שעבוד הנשים" (1869) נחשב גם לציון דרך במאבק על זכויות הנשים באנגליה. בחיבורו דן מיל בשעבוד האישה בתוך המשפחה, ומשווה את מוסד הנישואים למוסד העבדות.

בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילתה של המאה העשרים חלו תמורות כלכליות וחברתיות אשר הובילו להתפשטות המהפכה התעשייתית. המהפכה משכה פועלים רבים לעבודה במפעלי תעשייה, ובהם נשים וילדים, בנתה את מעמדן של נשים ככוח עבודה חיוני ובעל השפעה, שהחל לדרוש את זכויותיו. הפועלים, ובהם נשים, נדרשו לעבוד שעות רבות ביום, בתנאים קשים ומזיקים לבריאות, ובהדרגה הקימו איגודים מקצועיים גדולים ששאבו את רעיונותיהם מן הסוציאליזם על זרמיו השונים. תמורות אלו היוו קרקע פורה לנשים להשמיע את קולן בפומבי, בין היתר, הוקמו תנועות פמיניסטיות והחל מאבקן של הסופרג'יסטיות להקניית זכות בחירה לנשים. בו בזמן התרחשו אירועים הקשורים במאבקן של נשים על זכויותיהן החברתיות, מהמאבק נגד העבדות ועד למאבק על שכר הוגן לפועלות. חלקן עשו זאת באמצעות פרסום רשימות עיתונאיות, וחלק אחר על- ידי שותפות בארגונים פוליטיים אשר ארגנו הפגנות ועצרות בהן העלו לסדר היום את דרישותיהן לשוויון לנשים בכל תחומי החיים. בסופו של דבר נשים קיבלו זכות הצבעה. לדוגמא: באנגליה בשנת 1918, בארה"ב ב-1920, בצרפת ב-1944, ובשוויץ רק ב-1971.

המציאות העולמית התקדמה באופן משמעותי במאה האחרונה, ומאבק הנשים אכן הוביל לצמצום הפערים בין המינים בתחומים רבים. נשים קיבלו זכות לבחור ולהיבחר, נשים מאיישות תפקידי מפתח במשק, בחברה ובאקדמיה, ונשים רבות מובילות ומנהיגות בתחומן. כך למשל, היום, בשנת 2021, מדינת ישראל גאה ב-37 חברות כנסת ותיקות וחדשות עם היבחרן לכנסת ה-23.

אך עדיין המלאכה לא הושלמה. עדיין נשים שבויות בתפקידים סטראוטיפיים מסורתיים וכפופות ל"משטרת היופי". עדיין נשים סובלות מדיכוי, מאלימות במשפחה, מהטרדות מיניות במקומות עבודה, מאפליה. עדיין נשים משתכרות פחות מגברים באותו התפקיד. עדיין קיימת "תקרת זכוכית" אשר עוצרת את הנשים בעלייתן אל מוקדי הכוח והכסף ורק בודדות מצליחות לעבור תקרה בלתי נראית זאת. למעשה תקרת הזכוכית שמעליה שוכנות עמדות הניהול הגבוהות לא הוסרה גם לאחר ההצלחה העצומה של נשים בכיבוש מקצועות שבעבר היו מבצרים גבריים כגון: רפואה, משפטים, כלכלה, פסיכולוגיה ועוד.

מהאמור לעיל, ניתן להסיק כי המהפכה הפמיניסטית היא חשובה ביותר, אך טרם הסתיימה. פרופ' ישעיהו ליבוביץ' היטיב לתאר כי "המהפכה הפמיניסטית היא המהפכה החשובה ביותר בתולדות האנושות." המהפכה הפמיניסטית נוגעת לכולנו, משום שהיא משחררת מסטראוטיפים ומאפשרת לכולנו, נשים וגברים, להיות מי שאנחנו באמת. כדבריה של אורית קמיר, חוקרת ומרצה למשפט, מגדר ותרבות, פעילה פמיניסטית ומנהלת במשותף של המרכז הישראלי לכבוד האדם: "המאבק לשחרור האישה ולזכותה לשוויון מכיל בחובו גם שחרור של הגברים, אשר העולם הפטריארכלי כופה עליהם דימוי גברי ואורח חיים שאינם הולמים את נטיותיהם האישיות".

את המקור לתאריך בו נחגג יום האישה מקובל לראות באירוע שהתרחש בארצות הברית בשמונה במרץ 1857. ביום זה התארגנו בניו -יורק מאות פועלות אשר עבדו במתפרות ובמפעלי טקסטיל, ופצחו בשביתה על שכרן הנמוך, על שעות העבודה המרובות ועל התנאים הלא אנושיים בהם נאלצו לעבוד.

בשנת 1977 החליטה האסיפה הכללית של האומות המאוחדות (האו"ם) לאמץ את ההחלטה בדבר ייסודו של יום המוקדש לציון זכויות האישה ושלום עולמי, ובשנת 1981 נכנסה לתוקפה האמנה הבינלאומית לשוויון נשים. האמנה כוללת הוראות כלליות שתכליתן ביעור האפליה נגד נשים והוראות ספציפיות בנושאים כגון: השתתפותן של נשים בחיים הציבוריים ושוויון בתחומי האזרחות, חינוך, תעסוקה, בריאות כלכלה וחברה. ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שחתמו על האמנה, עוד בטרם נכנסה לתוקפה.

סעיפי הודעות בחוזר מנכ"ל ע"ג/6:
9.4-6 יום האישה הבין-לאומי במערכת החינוך