
ה"קלוז" הוא כלי דידקטי, העשוי לתרום לפיתוח הכושר הלשוני של התלמידים, ובעיקר בתרגול אוצר המילים ובהשפעתו על הבנת הנקרא.
טכניקת הקלוז מבוססת על עיקרון מרכזי בפסיכולוגיה התבניתית (גשטאלט) והוא "עיקרון הסגירות". לפי עיקרון זה האדם נוטה "לסגור" צורות, לתפוס אותן כשלמות, גם כאשר חסר בהן פרט מסוים.
תהליך הקלוז
הוא השלמה של קטע שהושמטו מתוכו מילים במרווחים קבועים (למשל: כל מילה שביעית). תהליך הקלוז מבוסס על ההנחה שבכל קטע ישנה רמה מסוימת של עודפות, והתלמיד המשלים את הקלוז מסוגל להפיק מן הקטע מידע, גם אם הושמטו ממנו חלק מן המילים. הוא יכול להיעזר ברמזים המצויים בהקשר, ולהשלים על פיהם את המילים החסרות.
מובאת כאן הצעה להשתמש בקלוז ככלי דידקטי, שמטרתו לפתח בתלמידים תהליכים של מודעות לשימוש באוצר המילים ושל הבנת הנקרא.
השלב החשוב ביותר בתהליך הפעלת הקלוז ככלי דידקטי הוא הדיונים, המלווים את תהליך השלמות ההשמטות על ידי התלמידים.
דיונים אלה יכולים להיערך בקבוצות קטנות, ואף בזוגות, ואחר-כך בהדרכת המורה במסגרת הכיתה. המגמה בדיונים אלה היא לבחון את ההשלמות האפשריות בתוך ההקשר, ולא דווקא חיפוש ההשלמה האחת, "הנכונה". כלומר, הדיונים יתמקדו בעמידה על ההבחנות שבין אפשרויות ההשלמה השונות, מתוך זיקה להקשר המצומצם ולהקשר הרחב.