ט"ו בשבט

ט"ו בשבט הוא חג המסמל את הקשר בין האדם לאדמה. טרם כניסתם לארץ צוו בני ישראל "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל..." (ויקרא יט 23). כבר בסיפור הבריאה ניתן לאדם תפקיד "וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל... וַיִּקַּח ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָה" (בראשית ב, 9, 15).
ט"ו בשבט מופיע במשנה ובפיוטים שנכתבו לכבודו. במאה ה-16 התקינו תיקון לכבוד ט"ו בשבט. עם השיבה לארץ בראשית הציונות חזרו לכתוב יצירות רבות על הקשר בין האדם לארץ ישראל ולטבע. שירים וסיפורים רבים נכתבו לאורך התקופות על האדמה, העצים, הפרחים ועל תופעות המתרחשות בטבע. התאריך של ט"ו בשבט מזמן לימוד סביב הקשר אל הטבע.