חג הסיגד, כ"ט בחשוון

טיבו ומשמעותו של החג

חג הסיגד הוא אחד ממועדי הקהילה האתיופית, קהילת ביתא ישראל. זהו חג עתיק יומין שנקבע ונחגג במסורת יהודי אתיופיה מזה מאות ואף אלפי שנים. משמעותו של החג היא חידוש הברית בין העם ובין אלוהים, כיבוד וחידוש של מעמד הר סיני וקבלת התורה.

מועד החג

החג חל בכ"ט בחשוון, 50 יום לאחר יום הכיפורים. בעבר נחגג החג בכ"ט בכסלו, אך לאחר רפורמה שנערכה בלוח השנה של ביתא ישראל הוא הוקדם לחשוון.

טקסים ומנהגים

הסיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מאוסף כתבי הקודש של הקהילה (המצהף קדוס) וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, המסמל את הר סיני, ומנהלים אותו כוהני הקהילה.
הטקס כולל תהלוכה עם ספר התורה מבית הכנסת (מסגיד) אל ראש ההר, השתחוויה במהלך העלייה; בראש ההר – קיום טקס חידוש הברית; קריאת הפרקים העוסקים בהתגלות אלוהים למשה בהר סיני ופרשת הברכות והקללות בספר ויקרא. חכמי העדה (הקסים) קוראים בקול רם, והקהל חוזר על המילים הנקראות. בסיום הטקס עורכים סעודת חג לאחדות בקהילה.

ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה המתואר בתנ"ך אות קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון. בישראל התקבל המנהג לערוך את טקס הסיגד בטייל ארמון הנציב המשקיפה אל הר הבית בירושלים, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. טקס נוסף מתקיים בכותל המערבי.

מקור השם סיגְד

סיגד מלשון: סגידה, השתחוויה, פולחן – יום עבודת ה'. שמו העממי של החג הוא חג המהללה (מלשון תחינה) והוא נקרא גם עמתה-סו (יום הקיבוץ).

חקיקה

בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה. המטרה הייתה ליצור תחושת הזדהות ומעורבות של קהילת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. כך התאפשר שימורה של המסורת הקדומה לצד התחדשותה בישראל.