ירושלים של זהב, נעמי שמר

"בחורף 1967 פנה אלי גיל אַלדמָע מ'קול ישראל' (לבקשת טדי קולק, ראש העיר ירושלים דאז) והזמין אצלי שיר על ירושלים. במשך שנים רבות נהגו ב'קול ישראל' לערוך במוצאי יום-העצמאות פסטיבל-זמר תחרותי, ששודר עד אז ברדיו בלבד (כי הטלוויזיה הגיעה אלינו רק ב-1968). אותה שנה, 1967, חרגו באופן חד פעמי מן הנוהג, והזמינו מחוץ לתחרות גם 5 שירים אצל מלחינים מקצוענים, שאני הייתי אחת מהם. מאוד התקשיתי בכתיבת השיר, עד שנזכרתי באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל 'עיר של זהב', כלומר תכשיט של זהב בדמות ירושלים. לביצוע השיר בחרתי את שולי נתן, מורה-חיילת בת 20, שביצעה את השיר בקול-פעמונים עם הגיטרה שלה. השיר כבש את הלבבות כבר בשמיעה ראשונה, ובחצות הלילה, כאשר שולי הוזמנה לבמה שנית, כבר שר אתה הקהל בבנייני-האומה את הבית החוזר. אותה שעה החלו הדברים להתגלגל לקראת מלחמה, ואחרי 3 שבועות, כאשר שיחררו הצנחנים את הכותל כבר היה בפיהם המנון מוכן. אותו יום 7.6.1967 הוספתי לשיר בית רביעי לכבוד הניצחון." שם השיר: "יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב" – הוא ביטוי השאול מסיפור אהבתם של ר' עקיבא ורחל: לפי האגדה, רבי עקיבא ואשתו רחל בימי עוניָים היו ישנים במתבן, ובבוקר היה ר' עקיבא מלקט את התבן משערותיה של אשתו ואומר לה: "לוּ היה לי [כסף], הייתי קונה לך 'ירושלים של זהב'." ירושלים של זהב היה תכשיט או זר (אולי כתר) מזהב בדמות חומת ירושלים, שהחתן היה מעניק לכלתו בליל חופתם, שהרי חתן וכלה בליל חופתם דומים למלך ולמלכה. עם זאת, הביטוי קיבל גם משמעות חדשה הקשורה למראה העיר ירושלים באור הזריחה או השקיעה, כשחומותיה וגגותיה זוהרים כאילו עשויים זהב (ובוודאי "כיפת הזהב" שעל הר הבית). "אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ וְלָךְ לִקְשֹר כְּתָרִים" – בלשון הדיבור של ימינו, לקשור למשהו כתרים פרושו להלל אותו במטרה לרומם את מעמדו. מקור הביטוי "לקשור כתרים" הוא מדרש נוסף על ר' עקיבא בתלמוד, ובו מסופר על קשירת כתרים לאותיות.

מילים רבות נכתבו על השיר "ירושלים של זהב".

היו אך מי שביקשו לאמץ את השיר כהמנונה הרשמי של מדינת ישראל, אחרים הכתירו אותו כ"שיר היובל" במצעד שירי היובל שערך "קול ישראל" בשנת החמישים למדינה, ולעומת זאת, במהלך השנים גם עלתה הטענה כי מדובר ב"זהב גנוב".

• לכתבה המלאה