חינוך סביבתי בגני הילדים צריך להתחיל מהגיל הרך. הנחת היסוד היא כי חינוך סביבתי וחינוך לקיימות איננו מקצוע נפרד, אלא משתלב בתחומי הדעת השונים הנלמדים בגן.
מאה זו מאופיינת בתוחלת חיים ארוכה, בשימוש מואץ בטכנולוגיה דיגיטלית ובהעדפת תרבות פנים על שהייה בחוץ. כדי שדור המחר יבין לעומק את הסביבה הטבעית שבה הוא תלוי, חשוב לגדל ילדים שיחוו את המציאות הפיזית לצד המדיה הדיגיטלית הווירטואלית. כדי לשמור על בריאותם של הילדים, יש לאפשר להם לשהות בחוץ, לנוע במרחבים פתוחים, לשחק ולהשתובב.
באמצעות חינוך סביבתי נאפשר לילדי הגן בעיר ובכל יישוב לשהות יותר בחצר, לשחק וליצור בחצרות טבע בחומרים טבעיים כגון חול, אדמה ומים, עלים וענפים. נטייל עם ילדי הגן בסביבה הקרובה ובחצר הגן, כך יוכלו להתפעל מנופי טבע ומבתי גידול טבעיים, להכיר בעלי חיים בסביבה הקרובה, צמחים, פרחים ועצים וללמוד לאהוב אותם.
הן ברמה הרעיונית והן ברמה היישומית הגננת צריכה להתבונן בארבעה היבטים: ידע, מיומנויות, ערכים, התנהגויות. חשוב לעסוק בנושאים הרלוונטיים לילדי הגן, נושאים הלקוחים מסביבתם הקרובה, מחיי המשפחה, הגן והקהילה הקרובה.
