העלייה הראשונה והעלייה השנייה בראי העברית

בתקופת העלייה הראשונה נראו ניצני תחיית הלשון. עלייתו של אליעזר בן-יהודה לארץ בסתיו תרמ"ב (1881) הייתה ציון דרך בהיערכות למען קידום תחיית הלשון.

בתקופה זו הונחה התשתית של מערכת החינוך הלאומית העברית. ב-1886 הד"ר יצחק אפשטיין ושמחה וילקומיץ החלו ללמד עברית בראש פינה בשיטת הוראה חדשנית "עברית בעברית". בראשון לציון הוקם באותה שנה בית הספר העברי "חביב" ובו נלמדו כל המקצועות בשפה העברית, כולל מקצועות הקודש.

באותן שנים נכתב שירו של נפתלי הרץ אימבר "תקוותנו" או "התקווה", שהיה להמנון הלאומי של היישוב ואחר כך של מדינת ישראל.
בתקופת העלייה השנייה יצא היישוב היהודי לעצמאות לשונית ותרבותית. התרחבות היישוב היהודי הביאה לפיתוח מערכת החינוך ולתמורות בתוכניות הלימודים.

בשנים 1914-1913 ניטש ויכוח על שפת ההוראה בעקבות החלטה להורות בשפה הגרמנית בטכניון. המאבק כונה 'מלחמת השפות' או 'ריב הלשונות', והוא הסתיים בניצחונה של העברית.

ביחידה זו נלמד על נושאים אלו באמצעות סרטונים ושירים.