{{MemberDetails.Email}}
{{MemberDetails.PhoneNumber}}{{MemberDetails.MobileNumber}}
ברוכות וברוכים הבאים להסכת הכלה למעשה
בהנחיית מוריה טלמור, ממונה שילוב והכלה בחינוך היסודי
בכל פרק נפגוש מומחה או מומחית בתחום קידום פדגוגיה מכילה בכיתה ההטרוגונית
וביחד נתרגם את תפיסות העולם לפרקטיקות.
מתחילים
בהשתתפות ד"ר שמעון אזולאי
העולם משתנה בקצב מסחרר, ולדבריו של שמעון, עולם המחר הוא עולם של "משחק משמעות", שבו מתקיימת יצירה בלתי פוסקת של רעיונות ומוצרים. יחיד או ארגון שלא אומן להיות "שחקן משמעות" יהפוך לבלתי רלוונטי מבחינה כלכלית וחברתית. ואיפה מערכת החינוך נכנסת לתוך כל זה?
בפרק הזה נדבר על המורים כמנהיגים מחוללי משמעות. נבין איך בונים קהילת משמעות ואיך אנחנו המורות והמורים יכולים להפוך את התלמידים שלנו לשחקני משמעות.
בהשתתפות ד"ר יעל עדיני
מעורבות פעילה עם ד"ר יעל עדיני
החיים במדינה שלנו השתנו מהקצה אל הקצה, ובתוך הטלטלה הגדולה ואי הוודאות, בתי הספר מנסים ליצור שגרה. לכן חשוב לנו להמשיך לחלוק איתכם את פרקי ההסכת, גם פרקים שהוקלטו לפני פרוץ המלחמה. והפעם אנחנו עוברים מעיסוק בהיבטים רגשיים לתהליכי למידה. על פי מחקרים, גם בזמנים כאלה הלמידה חשובה והיא חלק מתהליך הריפוי.
בפרק זה מוריה טלמור מארחת
את ד"ר יעל עדיני, מומחית בתחום הנוירו-פדגוגיה, שמביאה זווית ייחודית לתהליכי למידה, ועל הדרך מנפצת נוירו-מיתוסים.
ד"ר יעל עדיני מדברת על ההבדל המהותי שבין הוראה שמבוססת על המחשבה שהמוח בנוי מקופסאות, ובין הוראה שמבוססת על הידיעה שהמוח בנוי מרשת של דרכים. על פי ד"ר עדיני, אם נבין איך המוח עובד, נדע כיצד לתכנן את דרכי ההוראה שלנו.
נדבר גם על דופמין ועל "שכונות סגורות במוח", נבין איך מומחי המוח יכולים לסייע למורים בהוראה, כיצד מייצרים למידה פעילה ולמה כדאי להימנע מתרגילי שליפה.
פרק זה שייך לנושא של למידה פעילה בתוך מפת הידע "לראות את כל הקשת".
בהשתתפות ד"ר חוה פרידמן
בפרק זה מוריה טלמור מארחת את ד"ר חוה פרידמן, מנהלת אגף פסיכולוגיה במשרד החינוך.
נשוחח על ההבדל שבין אהבה לאכפתיות ובין הורות ל'מורות', על הכמיהה העזה של התלמידים לקשר עם המורים ועל השליחות של המורה לראות את הילד, לא רק כתלמיד אלא כאדם שלם. בשיחה נבין גם מה קורה כשהמורה לא מצליח לאהוב את התלמיד, איך אפשר לזהות את הרגשות שלנו ולנהל אותם ואיך יוצרים בנק של יחסים.
פרק זה שייך לרכיב העוסק ביחסי קרבה ואכפתיות בתוך מפת הידע "לראות את כל הקשת".
בהשתתפות ורד רקנטי
בפרק זה מוריה טלמור משוחחת עם ורד רקנטי, מנהלת מערך הפיתוח של בתי הספר המכילים מטעם עמותת אינקלו.
ורד מדברת על עיצוב אוניברסלי ללמידה כמערכת הוליסטית המתפתחת ומאפשרת מקום לכולם תוך תפיסת המגוון כמשאב. בשיחה נבין כיצד מתכננים שיעור הנותן מענה לקצוות, איך שבילים שונים יכולים להוביל למטרה אחת, ואיך קושרים עיצוב אוניברסלי, היכרות מעמיקה והתאמה אישית למודל שעון החול.
פרק זה שייך לרכיב העוסק בתשתית תפיסתית יישומית בתוך מפת הידע "לראות את כל הקשת".
בהשתתפות פרופ' מיכל ראזר
פרק זה עוסק בתפקיד המורים בסוגיית המשמעת ובדרכים שבהן ניתן לעזור לתלמידות ולתלמידים להפנים התנהגות מקובלת.
בפרק מוריה טלמור משוחחת עם פרופ' מיכל ראזר, דיקנית הפקולטה לחינוך במכללת אורנים על הקשר בין סמכות לבין היכולת לסמוך, על האופן שבו אפשר לייצר סמכות מיטיבה, ועל החשיבות בקביעת גבולות לצד הערך שבפריצת גבולות. נבין למה חשוב לפעמים להשהות תגובה, ונכיר את עמדותיה של פרופ' ראזר אודות ענישה והשהיה, ועל החשיבות של הוראה מפורשת בכל התהליך עם התלמיד או התלמידה.
קרדיט לתמונה – מיכל רז
בהשתתפות ד"ר שמעון אזולאי
מוריה טלמור משוחחת עם ד"ר שמעון אזולאי, פילוסוף ואיש חינוך, אודות משחק המשמעות.
בפרק זה עוסק ד"ר אזולאי בשאלה איך עוזרים למורה מנהיגה לחנך תלמידים לשחק במשחק המשמעות, ומהן התכונות הנדרשות כדי להיות משמעותיים בעולם של VUCA ושל BANI.
במהלך הפרק נדון בארבעה מתוך תשעת העקרונות ללמידה משמעותית מתוך מאמרו של ד"ר אזולאי: ביצוע, משוב, פומביות ופיתוי. נבין איך מייצרים מרחב הדהוד ואילו פרקטיקות יכולות לקדם כל אחד מעקרונות אלה.
בהשתתפות ד"ר יעל עדיני
מוריה טלמור משוחחת עם ד"ר יעל עדיני, חוקרת בתחום הנוירופדגוגיה.
בפרק הזה מסבירה ד"ר עדיני מהי נוירופדגוגיה באמצעות עיסוק בחשיבותה של ההפוגה וההוראה המרווחת בהתבסס על ידע מצטבר אודות המוח. ד"ר עדיני מסבירה בפרק על חשיבות הדופמין והקשר שלו להפוגות וללמידה מרווחת, ומציגה הבחנה בין הפוגות טובות יותר ופחות.
פרק זה עוסק בשאלות רבות, ובהן: איך מייצרים "עיר מחוברת" במוח? מדוע מורים לא אוהבים הפוגות? למה חשוב כמורים לשלב סיפורים אודות עצמנו במהלך השיעור? מה מצא פרופ' אבי קרני במחקרו על תהליכי למידה בזמן שינה? למה חשוב ללמד בהקשרים שונים? ומה זה אומר קשר חזק נבנה חז"ק ?
פרק זה מהווה הרחבה לידע המופיע במפת הידע (חפשו את עקרון הריווח).
בהשתתפות ד"ר בטי שרייבר
מוריה טלמור משוחחת עם ד"ר בטי שרייבר, ראשת התוכנית לתואר שני בטכנולוגיה בחינוך בסמינר הקיבוצים.
בפרק זה נדבר על יישומים טכנולוגיים מתקדמים לשירות תלמידים עם קשיים ומוגבלויות. נכיר דוגמאות לכלים שניתן לכנותם "משני חיים" ונבין כיצד הם משתלבים בפרקטיקות העיצוב האוניברסלי ללמידה(UDL) . נלמד על מקומה של הבינה המלאכותית בהקשר הזה, וכיצד אפשר לעזור למורות ומורים הנרתעים משימוש בטכנולוגיה.
פרק זה מהווה הרחבה לידע המופיע במפת הידע (חפשו את ההנגשה הטכנולוגית).
בהשתתפות ד"ר ענת לכטינגר
מוריה טלמור משוחחת עם ד"ר עינת ליכטינגר, מרצה במכללת אורנים, מומחית בתחום הוויסות העצמי, וכותבת הספר "קומץ שמיים ביד". בפרק זה נדבר על ויסות עצמי ללמידה, נבין מהם הרכיבים והתהליכים הנכללים בוויסות עצמי, איך מובילים תלמידים להגדיר מטרות ולנהל את עצמם כדי להשיג אותן, נבין מה ההבדל בין תפקודים ניהוליים לוויסות עצמי, ומה מאפיין תלמידים עם קשיים בוויסות עצמי. נשאל מגוון שאלות, ובהן: האם ספונטניות היא דבר חיובי בלמידה? כיצד אנחנו מובילים את התלמידים למטרות מומחיות? מה הקשר בין בעיות קשב לבעיות בוויסות עצמי? ואיך מקדמים למידה אקטיבית של תלמידים?
בהשתתפות אלי ברקת
פרק זה עוסק במושג "פדגוגיה מבוססת זהות" ובתפקיד המכריע של הנכחת עולמו התרבותי והאישי של התלמיד כבסיס ללמידה משמעותית ולהוגנות בחינוך. בפרק משוחחת מוריה טלמור עם אלי ברקת, מנכ"ל "אליאנס: כל ישראל חברים", על התפיסה לפיה זהות היא תשתית לתחושת שייכות, תחושת מסוגלות ומצוינות.
הפרק עוסק בשאלה עד כמה זהותו של התלמיד - הבית, המשפחה והתרבות שממנה הוא מגיע, נוכחת בתוך בית הספר, וכיצד נוכחות זו משפיעה ישירות על תחושת השייכות, המוטיבציה וההישגים שלו. אלי ברקת מציע היפוך תפיסתי: התלמיד אינו 'לוח חלק', אלא מגיע עם הון תרבותי שיש להכיר בו ולהפוך אותו למשאב ללמידה. באמצעות סיפורים ודימויים, מתחדדת ההבנה כיצד היעדר הכרה בזהות מצמצם תלמידים, וכיצד הנכחה חיובית שלה מאפשרת להם להתפתח ולפעול. הפרק מזמין מורים לבחון לא רק את התלמידים, אלא גם את הסביבה שהם מייצרים – האם היא מאפשרת לכל תלמיד לראות את עצמו בתוכה.
במהלך הפרק נבין כיצד "הון תרבותי" וציפיות גבוהות משפיעים על הישגי התלמידים , ונכיר את האחריות של המערכת לייצר גשרים אל הבית ואל המורשת המשפחתית. נדון במושג ה"פעלנות" (Agency) תוך הדגשה כי למערכת יש אחריות גם כלפי מי שלא מצליח, ועליה לפעול להסרת חסמים וליצירת סביבה המאפשרת לכל תלמיד להביא את חלקו הייחודי
המושג פדגוגיה מבוססת זהות פותח בארגון "אליאנס: כל ישראל חברים", ומיושם במסגרת פעילותו הענפה בחברה הישראלית.
בהשתתפות חיה נאמן
פרק זה עוסק במושג האמון כתשתית להוגנות בחינוך ובתפקיד המכריע של המורים בזיהוי והערכת ההון התרבותי של כל תלמידה ותלמיד. בפרק מוריה טלמור משוחחת עם חיה נאמן, מנהלת מפת"ח באליאנס: כל ישראל חברים, על התפיסה לפיה הכרה בזהות ואמון בתרבות שממנה התלמידים מגיעים, היא תשתית לתחושת שייכות, תחושת מסוגלות ומצוינות.
הפרק מציב את האמון כעיקרון יסוד בפדגוגיה מבוססת זהות, ומראה כיצד רמת האמון של המורה בהון התרבותי של התלמיד מעצבת את רף הציפיות, תחושת המסוגלות והישגי הלמידה. חיה נאמן מדגישה כי אין תרבות חסרת ערך, אלא יש תרבויות שהמערכת בוחרת לראות, ולעיתים גם כאלה שנותרות שקופות.
במהלך השיחה נבין כיצד ציפיות גבוהות משפיעות על הצלחת התלמידים (אפקט פיגמליון) ונכיר את "חוק שלוש השניות" המזמין אותנו להשתהות ולתת מקום לכל ילד, תוך זיהוי "נקודות עיוורון" פדגוגיות ותרבותיות. נדון במושגים נאמנות, כבוד וקדושה כחלק מהקודים האתיים של העולם המסורתי, ונלמד כיצד ניתן להפוך את הידע והמנהגים המגיעים מהבית למשאב לימודי מצמיח ומחבר. נדגיש כי למערכת אחריות גם כלפי מי שלא מצליח, וכי עלינו כמחנכים לייצר גשרים של אמון, קרבה ואכפתיות המאפשרים לכל תלמיד להביא את חלקו הייחודי לעולם.
בהשתתפות משה שריקי
פרק זה עוסק בחשיבות של גיבוש זהות אישית ותחושת שייכות כבסיס לחינוך הוגן ולמוביליות חברתית. משה שריקי מציע להמיר את השיח המסורתי על "צמצום פערים" ב"פדגוגיה של יש", כזו המזהה את המטענים התרבותיים והקהילתיים שהתלמיד מביא מהבית כנכסים יקרי ערך ולא כחסמים.
במהלך השיחה אנו בוחנים כיצד שילוב נרטיבים מגוונים בתוכנית הלימודים, לצד פיתוח פעלנות (Agency) והסרת חסמים מבניים, יכולים להפוך כל תלמיד ותלמידה ל"בני בית" בישראליות ולתת להם את הכלים להאמין שיש להם מה לתת לעולם. לצד זאת, הפרק מדגיש כי פדגוגיה מבוססת זהות אינה מסתפקת בפיתוח תחושת מסוגלות אישית, אלא מחייבת גם שינוי מבני שיבטיח הוגנות אמיתית.
הפרק בהשתתפות ד"ר קרן רז נצר
פרק זה עוסק בחינוך כציר מרכזי לשיקום וריפוי חברתי ומראה כיצד פדגוגיה מבוססת זהות והוגנות יכולים להפוך ממענה לימודי למנגנון של ריפוי, שיקום וצמיחה חברתית. במהלך הפרק נשוחח עם ד"ר קרן רז נצר, ראש מינהל מו"פ, חדשנות וליווי רשויות של רשת "עתיד", על התפיסה לפיה מערכת החינוך היא "הדפוס הבריא" שחברה מכניסה לתוכה כדי לצמוח מתוך זעזוע. נבחן מקרי בוחן היסטוריים מיפן ומבריטניה של פוסט מלחמת העולם השנייה, ונגלה כיצד רפורמות חינוכיות שהנכיחו נרטיבים של הוגנות ושותפות היוו את התשתית לשיקום הלאומי. נדון במושג ה"הוגנות" לא כהנחתה פטרונית מלמעלה, אלא כהקשבה עמוקה לצרכים הלוקליים של הקהילה ומתן אוטונומיה, חופש יצירה ואייג'נסי למורים ולתלמידים. הפרק מדגיש את תפקידם של אנשי החינוך כ"חלוצים" בעת הזו, ואת האחריות שלנו לייצר "שביל" חדש של אמון ותקווה המאפשר לכל תלמיד ותלמידה להביא את קולם הייחודי ליצירת חברה בריאה ומתוקנת יותר
הפרק בהשתתפות ד"ר שרון רחמים
פרק זה עוסק בכוחו של הסיפור האישי בפדגוגיה מבוססת זהות, ובהשפעתו המכרעת על הזהות המקצועית של אנשי החינוך ועל קידום ההוגנות במערכת.
במהלך הפרק מוריה טלמור משוחחת עם דוקטור שרון רחמים, מנהלת מרכז הפסג"ה בלוד, על התפיסה לפיה זהות היא "ממוקפת" ומורכבת מסיפורים גלויים וסמויים המעצבים את האופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת האחר. הפרק מציע לראות בזהות מרחב דינמי המזמין בחירה מודעת, והוא מחדד את ההבנה כי תלמידים ומורים אינם מונעים רק מעובדות, אלא מהמשמעות שהם מעניקים לחוויות חייהם, וכי הקשבה לנרטיב היא תנאי ליצירת אמון והוגנות.
במהלך השיחה נבין כיצד "פדגוגיה נרטיבית" מאפשרת למורים ולתלמידים להביא את עולמם האותנטי לכיתה, תוך זיהוי הון תרבותי מגוון – החל ממאכלי חג ועד לזיכרונות היסטוריים וקהילתיים. נכיר את הפירוש של המושגים "אופטימיות" לעומת "תקווה" בהקשר של זהות לוקלית, ונלמד כיצד מנהיגות חינוכית הוגנת יכולה להפוך חוויות של גלות וזרות לתחושת שייכות ומסוגלות. נדגיש את החשיבות של יצירת יחסי אמון וחיבור עמוק ל"בית" כעוגן לפיתוח מקצועי, המאפשר לאנשי חינוך לפעול מתוך מודעות ולמסגר מחדש סיפורי חיים כמשאב של כוח וריפוי.
הפרק בהשתתפות שושי פרץ
פרק זה עוסק בחשיבות הנכחת קולו הפנימי של התלמיד כחלק מפדגוגיה מבוססת זהות ובדרכים לייצר מרחב כיתתי המאפשר לכל ילד להרגיש שייך ובעל ערך, ומדגיש כי שתיקה בכיתה היא לעיתים תוצר של סביבה שאינה פוגשת את עולמו של הלומד. במהלך הפרק מוריה טלמור משוחחת עם שושי פרץ, מנהלת תוכנית "מורשה" 'באליאנס: כל ישראל חברים', על התופעה של תלמידים "שקופים" המסיימים שנות לימוד מבלי להשמיע את קולם, ועל החסמים הסביבתיים והתכניים שמובילים לכך.
במהלך השיחה נבין כי הדיבור בקול אינו רק כלי להפעלה או משוב, אלא מרכיב קריטי בפיתוח העולם הפנימי, ההמשגה והזהות של הלומד. נכיר את המושג "הון תרבותי" וכיצד סקרנות מצד המורה יכולה לחשוף את האוצרות שהתלמידים מביאים מהבית – מערכים ומסורות ועד לפרשנויות אישיות לטקסטים. נלמד על פרקטיקת הפלא (פתיח, לימוד, אסיף) המשלבת לימוד ב"חברותא", ומאפשרת חיבור בין ידע קודם לחדש ומתן מקום לשיח מורכב ולא שיפוטי וללמידה דיאלוגית ומשמעותית.
הפרק בהשתתפות ד"ר מירית חייבי ברק
פרק זה מסביר את המושג "ענווה תרבותית" בפדגוגיה מבוססת זהות ובתפקידו המכריע ביצירת הכרה וקידום מצוינות בקרב תלמידים מכלל הקבוצות בחברה.
במהלך הפרק מוריה טלמור משוחחת עם דוקטור מירית חייבי ברק, מרצה ומנחת קבוצות, על ההבדל שבין "כשירות תרבותית" ו"רגישות תרבותית" לבין "ענווה תרבותית", המניחה עמדה של למידה מתמדת, סקרנות ושותפות תוך ויתור על עמדת ה"מומחה" של איש החינוך.
במהלך השיחה ננתח את המושג "הכרה" כצורך אנושי בסיסי ונבין את ההשלכות של היעדר הכרה או הכרה שגויה על תחושת הערך והשייכות של התלמיד. נזהה נקודות עיוורון נפוצות במערכת החינוך, כמו "עיוורון צבעים" (Color Blindness) המוחק הבדלים תרבותיים, התעלמות מיחסי כוח ומחסומים מבניים, וסוגי "אכפתיות" (Care) שעלולים להפוך לפטרונות ולרחמים המשעתקים פערים במקום לצמצם אותם ונכיר חמישה עקרונות מעשיים ליישום ענווה תרבותית בכיתה.
ונלמד כיצד לאפשר מורכבות וריבוי קולות שמהם נבנית אחריות ואג’נסי שבה התלמיד אינו נתפס כפסיבי, אלא כמי שמביא קול, נדרש למצוינות ויכול לפעול ולהשפיע.
הפרק בהשתתפות לימור לופו וולנסקי
פרק זה עוסק באבני היסוד של הוגנות חינוכית: מושגי פעלנות (Agency) ופעלנות שיתופית (Co-agency). במהלך הפרק מוריה טלמור משוחחת עם לימור לופ וולנסקי, מדריכה ארצית באגף לחינוך יסודי, על הדרכים שבהן ניתן להפוך תלמידים ותלמידות לסוכני שינוי הפועלים באופן חיובי על חייהם ועל סביבתם.
במהלך השיחה נבין נעסוק במושגים פעלנות, פעלנות שיתופית והון סימבולי ונדון בחשיבות של הסרת חסמים מבניים, רגשיים ופדגוגיים המונעים מהתלמיד להיות ה"קפטן" של ספינת חייו.
בנוסף, הפרק מציג כלי יישומי בשם "פרח ההוגנות", המאפשר לאנשי חינוך להתבונן על עשייתם דרך שבעה עקרונות: מגוון, אכפתיות, גמישות, נגישות, אמון, איכות ושקיפות.
הפרק בהשתתפות פנינה גל יעקב
בפרק זה אנו מאירים את תפקידה הקריטי של מחנכת הכיתה כדמות המפתח ליצירת הוגנות ושוויון הזדמנויות בבית הספר היסודי. פנינה גל יעקב מזמינה אותנו להתבונן בבית הספר דרך דימוי "הקופסה הצבעונית" ולבחון בעין ביקורתית כיצד מבני כוח, מעמד והון תרבותי משפיעים על האופן שבו אנו רואים את תלמידינו. השיחה נעה בין תיאוריות סוציולוגיות לפרקטיקות יומיומיות, ומדגישה את הצורך של אנשי חינוך לפתח "תודעה חברתית עמוקה" כדי לזהות נקודות עיוורון והטיות לא מודעות במפגש עם תלמידים והורים. דרך הצגת המודל של קהילות מחנכות בתוכנית "ראשית", אנו למדים כיצד חיזוק הזהות המקצועית של המורה ויצירת מרחב בטוח לשיתוף וחקירה, מאפשרים לה להעניק לכל ילד תחושת שייכות עמוקה, נגישות לידע וביטחון לחלום – ללא קשר לרקע ממנו הגיע.
הפרק בהשתתפות אושרה נמימי הלוי
הפרק מתמקד במעבר מפדגוגיה מבוססת זהות כתפיסה רעיונית ליישום יומיומי בכיתה, ומראה איך גישה חינוכית זו אינה תהליך נפרד או "תוספת" לשיעור, אלא עמוד שדרה שצריך להיות מוטמע בתוך תחומי הדעת וההוויה הבית-ספרית כולה. אושרה נמימי הלוי מתארת את החשיבות הרבה בכך שהתלמיד ימצא את עצמו ואת עולמו התרבותי בתוך חומרי הלימוד. השיחה נוגעת במושג "חוסר המשכיות תרבותית", מצב שבו קיים פער עמוק בין ערכי הבית לערכי בית הספר, דבר שעלול ליצור חסמים ופערים לימודיים.
במהלך הפרק מוצגים כלים פרקטיים שפותחו במיזם "מישרים", ובהם המפה הכיתתית המבקשת מהמורה להתבונן בזהויות התלמידים כנכס ולא כמוחלשות. מחוון ליחידת הוראה מבוססת זהות, המסייע למורים להתאים חומרים קיימים כך שיהיו רלוונטיים לתלמידים.
במהלך הפרק עוסקות אושרה נמימי הלוי ומוריה טלמור במושג "ענווה תרבותית" ובהבנה ששינוי אמיתי דורש מודעות לנקודות עיוורון ופירוק חסמים לא מודעים.
פורטל זה נבנה עבור מורים ונועד לשימוש צרכי חינוך בלבד. העמוד מכיל קישורים לאתרים חיצוניים שאינם אתרי משרד החינוך. תוכן אתרים אלה וכל המוצג בהם (לרבות פרסומות) הינו באחריות בעלי האתרים בלבד. אם נתקלתם בבעיה כלשהי או שיש לכם הצעות או הערות בנוגע לתוכן, באפשרותכם לפנות אלינו בקישור זה.
