פסח בגן הילדים (ט"ו בניסן)

חג המצות
חג הפסח הוא אחד משלושת הרגלים.
הפסח נחוג שבעה ימים מט"ו בניסן עד כ"א בו: "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם..." (שמות י"ב, ט"ז).
הלילה הראשון נקרא ליל הסדר. יום טוב ראשון של חג ויום טוב אחרון הם ימי שבתון, והימים שביניהם – חול המועד. הפסח נחוג זכר ליציאת מצרים. בפסח אין לאכול חמץ, אין להשאירו ברשותו של אדם ואין לראותו.
פסח הוא גם קיצור מקובל של קורבן [זֶבַח] פֶּסַח שהיה נשחט ביום י"ד בניסן ונאכל בליל ט"ו, הוא ליל הסדר.
את הפסח הראשון חגגו בני ישראל במצרים. זהו פֶּסַח מִצְרַיִם המתואר בספר שמות פרק י"ב. כל בית אב מישראל נצטווה קודם היציאה ממצרים לשחוט שה לקורבן פסח, לצלותו ולאוכלו. את הדם משחו עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף כדי להורות למלאך המשחית לפסוח על בתיהם בבואו להרוג בבכורי מצרים.
במקרא הפסח הוא כינוי לקורבן הפסח וליום י"ד בניסן שבו היו שוחטים את הפסח בצוהריים ואוכלים אותו בליל הסדר.
החג המתחיל ביום ט"ו בניסן נקרא "חג המצות": "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים..." (שמות, כ"ג, ט"ו).

לחג המצות שמות נוספים:
חג החירות – בתפילות החג נקרא הפסח "זמן חירותנו".
חג האביב – כי נאמר: "הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות י"ג, ד').
חז"ל כינו את "חג המצות" בשם פסח מכיוון שהחג מתחיל בפסח, ומשום שמשחרב בית המקדש חדלו להקריב קורבן פסח. ליום י"ד בניסן, היום שבו הקריבו את קורבן הפסח, קוראים כיום "ערב פסח".

מושגים הקשורים לחג:
חמץ – חמץ הוא כל אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, כוסמין, שעורה, שיבולת שועל, שיפון) שבא במגע עם מים, לאחר שנתלש מן הקרקע ושהה יותר משמונה-עשרה דקות בלי לישה. גם מאכלים ומשקאות הנעשים ממינים אלו (כמו בירה, שמרים, ויסקי, עוגיות, ופלים וכדומה) הם חמץ.
בדיקת חמץ וביעור חמץ – אסור שחמץ יימצא ברשותו של יהודי: "בל ייראה ובל יימצא", לכן יום לפני ליל הסדר עורכים לעת ערב 'בדיקת חמץ' לאור נר בכל פינות הבית כדי לוודא שלא נותר בו אפילו פירור חמץ. למוחרת, בבוקרו של ליל הסדר, נהוג לשרוף את החמץ בטקס הקרוי 'ביעור חמץ'.
מכירת חמץ – בימי הפסח אסורה החזקה של חמץ בבית פרטי, בעסק ובמפעלי תעשייה. אם נותר לאדם חמץ, אסור לו לאכול אותו וליהנות ממנו גם אחרי פסח. כדי למנוע נזק כלכלי, הנהיגו חכמים למכור את החמץ ללא יהודי. הקונה מתחייב במעמד הקנייה לשוב ולמכור אותו לבעליו הקודמים בתום החג. הרבנות הראשית מקיימת בכל שנה טקס מכירת חמץ של מדינת ישראל.
הכשרת כלים – כשם שאסור לאכול חמץ כך אסור לאכול מאכלים שנתבשלו בכלי חמץ. לכן נוהגים להשתמש בכלים מיוחדים לפסח או להכשיר את הכלים לפי הכלל ההלכתי הנוהג בהם כגון שטיפה, הגעלה, טבילה במים רותחים והלבנה.
מים שלנו – (מלשון לינה) הם מים שלשים בהם את הבצק למצות. מאחר שהחום מזרז את תהליך ההחמצה, אסרו חכמים ללוש את המצות במים פושרים. גם מים צוננים של בורות ומעיינות נאסרו מחשש שהתחממו מהקרקע לאחר שקלטה את חום השמש.
לכן נהגו לשאוב מים מבעוד יום ולהלינם במשך הלילה במקום קריר. מים אלו נקראים 'מים שלנו', ומהם כאמור מכינים מצות לפסח.
מצה שמורה – באפיית מצה רגילה נזהרים ממגע עם רטיבות משעת טחינתם של גרגרי החיטה לקמח; במצה שמורה משגיחים על שיבולי החיטה כבר משעת קצירתם.
במהלך הטחינה הלישה והאפייה מקפידים שהקמח או הבצק לא יבואו במגע עם חום גבוה מדי, שלא יהיו חשופים לשמש, שזמן הלישה והאפייה לא יהיה ממושך ושלא יהיה מגע עם רטיבות (גשם, טל, מים ולחות). כל אלה עלולים להביא לידי החמצת הבצק.
מקור השם 'מצה שמורה' מספר שמות: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (י"ב, י"ז).
קִמְחָא דְּפִסְחָא – קִמְחָא דְּפִסְחָא הוא ביטוי ארמי מימי הביניים המתייחס למנהג לתת לקראת הפסח לנזקקים כסף או מצרְכי מזון.
קֶמַח בארמית – קִמְחָא. פֶּסַח בארמית – פִּסְחָא. ובגרסה עברית מן התלמוד הירושלמי – מְעוֹת חִטִּים.
תענית בכורות – זכר למכת בכורות במצרים נוהגים שכל בן בכור, מאב או מאם, צם בערב פסח. בכור המתענה אומר בתפילת המנחה "עננו". כמו כן נוהגים לסיים מסכת במשנה או בגמרא או להשתתף בסיום מסכת.
כל סעודת מצווה שהבכור משתתף בה פוטרת אותו מתענית. בכור המשתתף בסעודת ברית, פדיון או שבע ברכות וכדומה פטור מתענית.
אֲפִיקוֹמָן – (קינוח ביוונית) הוא כינויהּ של מחצית המצה האמצעית בשלוש המצות בקערת הסדר. את האפיקומן מצפינים בסימן יַחַץ ואוכלים בתום הסדר בסימן צָפוּן. נוהגים שהילדים 'גונבים' את האפיקומן ומשיבים אותו לעורך הסדר לאחר שמובטחות להם מתנות.
מוריד הטל – בתפילת העמידה יש ברכה על הגשם בחורף ועל הטל בקיץ. בתפילת מוסף של יום טוב ראשון של פסח מתחילים לבקש 'מוריד הטל'. ברכת הטל נוהגת מפסח ועד חג הסוכות, אז שבים לברכת 'משיב הרוח ומוריד הגשם'.
ספירת העומר – במוצאי יום טוב ראשון של פסח מתחילה ספירת העומר ומסתיימת בחג השבועות.
פסח שני – מצוין ביום י"ד באייר. פסח שני נועד לאפשר לאנשים שלא הספיקו להקריב את קורבן הפסח בחודש ניסן להקריב אותו באייר.