נעודד חמלה כלפי עצמנו וכלפי האחר.
חמלה היא היכולת להכיר ברגשות של עצמנו ושל אחרים, להיות רגישים ולהגיב באמפתיה. בגיל הרך, ילדים עדיין לא מבטאים חמלה באופן מלא, אך ההתנסויות שהם חווים בתקופה זו הן תשתית רגשית משמעותית להתפתחותה בעתיד.
מומלץ להיעזר בסיפור החג – ובייחוד בסיפור משה בתיבה – כדי לחשוף את הילדים לערכים של רגישות ודאגה לאחר. סיפור זה מדגים חמלה בצורה מוחשית, דרך דמותה של בת פרעה שראתה את התינוק הבוכה ולא התעלמה ממנו, למרות היותו זר לה.
חשוב להציג את הסיפור ממקום חיובי ומלא תקווה – להתמקד באומץ, ברגישות ובסופו הטוב של הסיפור, ולא לייצר תחושת דאגה או חרדה.
לאחר שמיעת הסיפור, אפשר לקיים שיח פתוח עם הילדים סביב השאלות: איך, לדעתכם, הרגישה בת פרעה כשראתה את משה? האם קרה לכם שהתחשבתם במישהו אחר ועזרתם לו? איך זה גרם לכם להרגיש? רצוי לעודד את הילדים לבחור רגע שבו חוו רצון לעזור ולבטא אותו בציור, בסיפור או בהמחזה – מתוך מטרה להניח את היסודות לתודעה של חמלה.
כמו כן, אפשר להאיר עם הילדים את התכונות החיוביות של דמויות נוספות מההגדה – מרים, ששומרת באחריות על אחיה, ומשה, שפועל למען עמו. מומלץ לשוחח כיצד מעשיהם משפיעים על הסובבים אותם וכיצד כל אחד מהילדים יכול "להאיר" את סביבתו במעשים טובים.
רצוי לעודד את הילדים לשים לב לטוב שבחבריהם – בגן ובבית – ולחשוב יחד על דרכים לשמח ולעזור לאחרים: מחמאה, עזרה קטנה, חיבוק, שיתוף או סבלנות. כך נוכל לטפח אקלים חברתי חומל, חיובי ומכבד, המושתת על מודלים מההגדה והחיים עצמם.
