הצהרת בלפור, 2.11

ב-2 בנובמבר 1917 (י"ז בחשוון תרע"ח) נחתם בידי שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור מסמך ועיקרו הכרזה לפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים של התנועה הציונית: מעצמה עולמית כמו בריטניה הסכימה למעשה לפרוש את חסותה על התנועה הציונית ולסייע לה במימוש מטרתה העיקרית.

ההכרזה שזכתה לכינוי 'הצהרת בלפור' היתה תוצאה של פעילות דיפלומטית ענפה בראשותו של חיים וייצמן ושל נסיבות היסטוריות מיוחדות. מלחמת העולם הראשונה שינתה את פני העולם המדיני ואפשרה הקמתן של מדינות ללאומים רבים על חשבון השושלות המלכותיות ברחבי אירופה והמזרח התיכון. עם זאת, יישומה של ההצהרה נתקל בקשיים רבים, שכן בפועל בריטניה החלה לסגת בהדרגה מהצהרתה זו נוכח מפת האינטרסים הסבוכה במזרח התיכון. למרות זאת, הצהרת בלפור היתה הישג מדיני גדול והיוותה צעד ממשי ראשון להשבת העצמאות היהודית לאחר חורבן בית המקדש השני.