בפורים מצווה לשמוח וכל דאגה לשכוח
שמחת פורים
השמחה היא המוטיב הבולט ביותר בפרקים האחרונים של המגילה (ח-ט) והיא המכנה המשותף לכל מצוות פורים- כל אחת ממצוות חג הפורים נועדה ליצור ולטפח את השמחה בדרך משלה.
מצוות פורים
מקרא מגילה; משתה ושמחה (סעודה); משלוח מנות איש לרעהו; מתנות לאביונים
מקרא מגילה
המצווה החשובה ביותר בפורים היא הקריאה במגילה, והכל חייבים לשמוע את קריאת המגילה- גברים ונשים. את המגילה קוראים פעמיים: בליל פורים ולמחרת ביום. חוזרים על קריאת המגילה ביום, מפני שבכל פעם שמוזכר במגילה קיום החג לדורות מדובר בימים: "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור" (אסתר ט, פסוק כח). בפורים אין אומרים הלל, מפני שקריאת המגילה נחשבת כהלל.
משתה ושמחה (סעודה)
מטרת הסעודה והמשתה לגרום עונג לגוף, מצווה מעין זו לא נמצאת בחגים אחרים. אחד הפירושים שניתן לכך הוא: גזרות המן באו להשמיד את העם השמדת גוף (להבדיל מחג החנוכה, שם באו הגזרות להשמיד את העם השמדת רוח). כדי לבטל את רוע הגזרה צמו היהודים ועינו את נפשם. "ובל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים". (אסתר ד פסוק 3). כשניצלו היהודים חגגו את המאורע דווקא בסעודה ובמשתה, שהם ההפך מצום ועינוי הנפש.
משלוח מנות
מטרת מצווה זו היא לטפח הדדיות בשמחה: מקבל המשלוח שמח במנתו ובעובדה שזכרו אותו, והשולח שמח שהוא גורם שמחה לחברו.
בעניין משלוח המנות חשוב לעמוד על הנקודוות הבאות:
א. כשמדובר במשלוח מנות, הכוונה למשלוח שתי מנות לאיש אחד.הרמב"ם פוסק: בכל מקום שהתורה מדברת ברבים ואינה מציינת מספר, הכוונה לפחות לשניים. במקרה שלנו "מנות" - לפחות שתיים. מהביטוי "איש לרעהו" לומדים כי כדי לצאת ידי חובת משלוח מנות, חייב אדם לשלוח לפחות שתי מנות לאיש אחד.
ב. המנות צריכות להיות מתוקנות לאכילה. ע"פ פסיקתו של הרמב"ם משתמע שהאדם חייב לשלוח רעהו מנות מתוקנות לסעודה, אשר אין צורך בהתקנתן (כלומר שלא ישלח חומר גלם כמו קמח, סוכר ותבלינים).
ג. אדם שאין ידו משגת להכין משלוח מנות, יכול להסתפק בהחלפת מנות עם חברו. מסיפורים נוספים בגמרא ניתן ללמוד כי במשלוח המנות שולחים מאכלים משובחים שאינם עולים על השולחן בימי החול. ייתכן שהרמב"ם הבין כי לא כל אחד משגת ידו לערוך סעודת פורים נאה ולשלוח משלוח מנות, ומשום כך נכרכו שתי המצוות יחדיו והחליפו את סעודותיהם.
ד. מצוות משלוח המנות חלה על כל אדם מישראל, ואפילו הוא עני. המצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, מחייבות כל אדם מישראל, איש ואישה, ואפילו אם הם עצמם עניים ומקבלי צדקה.
מתנות לאביונים
מטרת מצווה זו היא שהשמחה תקיף את כל שדרות העם – גם את אלה שהיו עלולים להיות מנועים ממנה בגלל מצבם הכלכלי.
סדר המצוות
סדר המצוות כתוב בפסוק הבא: "כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים." (אסתר ט פסוק כב). ניתן להבחין כי הפעילות בחג מתחילה בבית – "משתה ושמחה", ממשיכה אל החברים - "ומשלוח מנות איש לרעהו", שהם מקורביו של מקיים המצווה, ולבסוף מופנית לאביונים – "ומתנות לאביונים" שהם מחוץ לביתו או לחוגו של בעל השמחה. כך תגיע השמחה כמעט אל כל האנשים ותהיה שלמה ככל האפשר. לקוח מתוך: שמחת פורים, מדריך למורה, האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים.
