בְּשָעָה שְׁמוֹנֶה עוֹלָה זְעָקָה מָרָה,
פּוֹרֶצֶת מִפִּצְעֵי הָאֲדָמָה הָאֲפֹרָה.
הָאָרֶץ צוֹעֶקֶת אֶת כְּאֵבָהּ הַנּוֹרָא.
עוֹצֶרֶת אֶת מְרוּצָתָהּ,
מַרְכִּינָה אֶת דְּגָלֶיהָ וְאֶת גַּאֲוָתָהּ,
מִתְיַפַּחַת אֶת שִׁבְרוֹן אַהֲבָתָהּ.
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם נִמְסָר הָאוֹת,
וְעוֹבֶרֶת הַצְּפִירָה כְּמוֹ מַשּׂוּאוֹת,
וְרָאשֵי-הָרֶיהָ מַטִּיפִים דְּמָעוֹת.
אַחַר-כָּך יָבוֹאוּ הַמִּלִּים וְהַשִּׁירִים,
תְּמוּנוֹת שָׁחֹר-לָבָן, הַפָּנִים הַצְּעִירִים,
דִּבְרֵי הַנִּחוּמִים, זִכְרוֹנוֹת וְסִפּוּרִים.
אֲבַל עַכְשָׁיו הַדַּקָה הַזּוֹ הַפְּרוּעָה,
הַצְּעָקָה הַפְּצוּעָה,
וְרֵיחַ הַסּוֹלֶר בְּלַפִּידֵי הַ"יזְכּוֹר" הַמְּפֻיָּחִים,
מֵשִׁיב אוֹתִי אֶל חֶנְיֹונֵי-הַלַּילָה וְאֶל הַמִּטְוָחִים,
אֶל קֻפְסְאוֹת הַתַּחְמֹשֶת הַבּוֹעֲרוֹת,
הַמְּטִילוֹת אוֹר מְתַעְתֵּעַ עַל שׁוּרוֹת-הַמַּטָּרוֹת,
מַטְּרוֹת-הַדְּמוּת הַקְּפוּאוֹת הָעוֹמְדוֹת בִּדְמָמָה,
כְּמו הָיוּ הַמֵּתִים עַצְמָם
שָׁבִים עִם לַילָה לִתְבֹּעַ אֶת חַיֵּיהֶם,
כְּמוֹ בַּחֲלוֹמוֹת אוֹהֲבֵיהֶם וְכֹל זוֹכְרֵיהֶם,
כְּמוֹ בָּרֶגָּע הַזֶּה, הַנּוֹרָא,
שֶׁל הַצְּפִירָה.
