יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ד' באייר

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא יום הזיכרון הרשמי של מדינת ישראל לזכר לוחמיה ולוחמותיה, אנשי ונשות כוחות הביטחון, לוחמי ולוחמות המחתרות ולזכר מי שנרצחו בפעולות איבה. יום הזיכרון הוא יום אבל לאומי וביום זה כואבת האומה בכאבן של המשפחות, החברים והקרובים של הנופלים ומוקירה את זכרם ופועלם.

מדינת ישראל לא הוגשה לנו על מגש של כסף. היא נקנתה בדם רב, דמם של לוחמים שהקריבו את חייהם, כדי שגם לעם היהודי תהייה פה פינה קטנה על כדור הארץ. אותה פיסת ארץ שבה חיו אבותינו – אברהם יצחק ויעקב, שעליה התהלכו נביאנו, שבה עמד בית המקדש ובה נתקיימה מלכות ישראל.

מדינת ישראל איננה שוכחת למי היא חבה את הקמתה. ביום שלפני יום העצמאות חולקת המדינה כבוד לחללי צה"ל שנפלו בכל מערכות ישראל. בליל יום הזיכרון אנו מדליקים נרות נשמה לזכרם. צפירת דומייה ארוכה נשמעת בכל הארץ ומציינת את פתיחת יום הזיכרון. בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים נפתח טקס הזיכרון הראשי בתפילת "יזכור", מפי הרב הראשי לצה"ל, בהשתתפות נשיא המדינה, חברי הממשלות ומשפחות הנופלים. בתי השעשועים סגורים, ברדיו משמיעים שירים שקטים ועצובים ובטלוויזיה משדרים תכניות אודות הנופלים.

ביום הזיכרון עצמו, נשמעת צפירת דומייה בשעה 11:00 בבוקר. למשך שתי דקות נעמדת מדינת ישראל דום, לזכרם של הנופלים. מכוניות נעצרות בצידי הכבישים ודגלי ישראל מורדים לחצי התורן. בבתי הקברות הצבאיים נערכות אזכרות לחללי צה"ל ובבתי ספר מתקיימים טקסי זיכרון שאותם מנהלים התלמידים. תלמידים וחיילים עומדים במשמרות כבוד ליד אנדרטאות ומצבות זיכרון.

ביום הזיכרון, אזרחי המדינה משתתפים בכאבן התמידי של משפחות שיקיריהן נפלו למען תקומתה וביטחונה של מדינת ישראל.

(באדיבות חוברת "חג העצמאות ויום ירושלים", בהוצאת האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך.)