העמקת ההיכרות עם התלמידים

כף היד שלי

1. נחלק לכל תלמיד/ה ציור של כף יד או נבקש מהתלמידים לצייר את כפות הידיים שלהם.
2. במרכז כף היד הם יכתבו: מה אני אוהב/ת?
3. נערוך סיעור מוחות ונכתוב מגוון קטגוריות אפשריות על הלוח.
   למשל: ספר, דמות, חג, חפץ, שיר, סרט, מקום בארץ, מקום בעולם, מאכל אהוב וכדומה.
4. כל תלמיד/ה מתבקש/ת לבחור 5 קטגוריות ולהשלים את התשובה לכל קטגוריה על אצבעות כף היד האישית.
5. במהלך השנה, מדי חודש נחזור על הפעילות ונבחר קטגוריות אחרות.

כפות הידיים שלנו

1. כהמשך לפעילות 'כף היד שלי': במליאה, נציין קטגוריה מסוימת
   וכל התלמידים שבחרו בה יוזמנו לשתף במה שכתבו ביחס אליה.
   לדוגמה: כל מי שבחר את הקטגוריה "חג", ישתף מהו החג האהוב עליו ביותר ומדוע.
2. נתייחס לדומה ולשונה בדברים שהוצגו על ידי תלמידים שונים ונעודד הקשבה וריבוי דעות.
3. אפשר לשמור את "כפות הידיים" בתיקייה אישית או לתלות על לוח בכיתה.

הרוח נושבת

דרך נוספת היא להשתמש ב"כפות הידיים" שיצרו הילדים כבסיס למשחק חימום ושבירת הקרח, על ידי חיפוש המשותף והשונה בין חברי הקבוצה בווריאציה על "משחק הכיסאות" המוכר:

1. יושבים במעגל על כיסאות. המורה עומד/ת במרכז ואומר/ת: "הרוח נושבת לכיוון כל מי ש...", ואז מציינת ספר, דמות, חג וכו' (לפי הקטגוריות שהילדים כתבו קודם לכן על כפות הידיים). כל מי שאמירה זו נכונה לגביו, קם ומחליף מקום עם מישהו אחר שגם הוא קם.
2. אם הכיתה בשלה למשחק תחרותי, מוציאים בכל פעם כיסא אחד, כך שלאחד המשתתפים אין מקום.
3. המשתתפ/ת ללא הכיסא עומד/ת במרכז ואומר/ת – "הרוח נושבת לכיוון...". בזמן החילופים כולם מחפשים לעצמם שוב מקום. מישהו אחר נותר ללא כיסא והוא זה שאומר "הרוח נושבת לכיוון...", וכן הלאה.
4. עיבוד: לאחר סיום המשחק, כדי לנהל שיח רפלקטיבי סביב שאלות כגון –

• שמתם לב מתי קמו רק שני ילדים? ומתי כולכם החלפתם מקום?
• במה אנחנו מיוחדים ובמה אנחנו דומים לאחרים?
• איך הרגשתם במהלך המשחק?
• מה גיליתם על עצמכם?
• מה גיליתם על אחרים?
• מה אתם לוקחים הלאה?

(ראו בהרחבה: הרוח נושבת)

משחק ניחושים

אופציה נוספת: לאחר הכתיבה האישית ולפני השיתוף במליאה,
אפשר לתלות את כפות הידיים על אחד הקירות בכיתה או להניח אותן על הרצפה ולשבת במעגל מסביבן,
ולאפשר לילדים לנחש למי שייכת כל כף יד לפי התשובות שכתבו על כפות הידיים.

שיחה אישית

במשך השנה אפשר להשתמש בכפות הידיים שהילדים ציירו בתור בסיס לשיחה אישית.
להציע לתלמידים להתבונן במה שכתבו בתחילת השנה ולחשוב יחד: האם האהבות שלהם השתנו?
מה נוסף? מה כבר לא אקטואלי? מדוע?
אפשר להציע להם להכין כפות ידיים חדשות כל כמה זמן, ובסוף השנה להתבונן בתהליך שעברנו.

מושיטים יד

על מנת שהמורה י/תכיר טוב יותר את התלמידים ואת החוזקות שלהם, באחת הפעמים שבה חוזרים על הפרקטיקה, אפשר לבחור את הנושא ערבות ההדדית:

1. כל אחד יוכל לכתוב באצבעות כף היד נושאים ותחומים בהם ישמח להגיש עזרה לחברים.
2. לאורך השנה, תלמיד שיזדקק לעזרה בתחום מסוים, יוכל לפנות למאגר הידיים ולראות לאיזה חבר הוא יכול לפנות בנושא.
3. המורה תבקש מהתלמידים לשתף אותה כשזה קורה, לשם משוב ופרגון ל"עוזרים" ולשם סיוע נוסף ל"נעזרים" במידה ויש צורך בכך.

ראו: רעיונות נוספים לפעילויות ומשחקים להעמקת ההיכרות

• הכנה מקדימה
  המחנכ/ת ואנשי צוות נוספים המלמדים את הכיתה (מורים מקצועיים, תומכי הוראה קבועים), יחלקו ביניהם את תלמידי הכיתה: כל מורה עתיד/ה "לארח" קבוצה בת חמישה תלמידים למפגש בעל אופי בלתי-פורמלי.
  כל איש צוות יתכנן פעילות שתתקיים במקום לא-שגרתי במרחב הבית ספרי: משרד המורה, פינה נסתרת בחצר ביה"ס, חדר המורים (בשעה שהוא ריק), חדר האומנות וכדומה.
  המורים המארחים יכולים לתכנן יחד את הפעילויות אם הם מעוניינים בכך, ולכל הפחות רצוי שישתפו ביניהם את המידע על תוכניותיהם כדי שכל המפגשים יהיו בסגנון דומה, פחות או יותר.

** כדאי להכין הזמנות אישיות מעוצבות לתלמידים.

• המפגש עצמו
  כל המארחים ייפגשו עם קבוצות התלמידים שלהם לפעילות שאינה לימודית אלא נושאת אופי של אירוח. המטרה היא העמקת ההיכרות והידוק הקשר בינינו לבינם ובינם לבין עצמם. מומלץ לכלול עשייה משותפת כגון:
  - הכנת ארוחה
  - משחק היכרות או גיבוש
  - שיפוץ או קישוט המרחב הבית ספרי

כדאי לספר גם על עצמנו ולא רק לדובב את התלמידים.

• סיכום ועיבוד
  לאחר שכל המפגשים התקיימו, רצוי להקדיש זמן לשיח רפלקטיבי עם התלמידים. אפשר לעשות זאת במסגרת שיחות אישיות בין המחנכ/ת לתלמיד/ה, או במילוי שאלון אישי בשיעור חינוך, או בשיח כיתתי אם המורה מרגיש/ה שהאקלים בכיתה מתאים לכך. נשאל שאלות כגון:
  - איך הרגשתם במפגש? 
  - מה למדתם על המורה שאירח/ה אתכם? 
  - מה למדתם על חבריכם לפעילות? 
  - האם אתם מרגישים שאתם מכירים טוב יותר בעקבות המפגש?

• רפלקציה למורה המארח/ת
  אפשר לקיים גם שיח רפלקטיבי של המורים המארחים לאחר סיום כל המפגשים – במפגש משותף לכל המארחים לטובת שיתוף ולמידת עמיתים, או בשיח בין המחנכ/ת לכל מארח/ת כדי לקבל מהם תובנות על השתתפות התלמידים, או במילוי שאלון לאחר המפגש והתשובות עוברות למחנכ/ת.

שיחה אישית היא תמיד כלי מצוין להעמקת ההיכרות. בשיחה משמעותית רצוי לקיים שישה שלבים:

1. שיקוף
   השיקוף הוא חזרה על דברי בן השיח (תלמיד/ה, הורה, מורה), לא כדי לשנן ולחזור על המילים סתם, אלא כדי להאזין בערנות ולהראות לשני ששמעת כל מילה שנאמרה על ידו. השיקוף מסייע גם לדובר עצמו, מכיוון שהוא מאפשר לו לשמוע את הדברים שאמר בקול אחר, ולדייק את הנוסח או לעשות סדר בדבריו. פתיחה מתאימה למשפט שיקוף יכולה להיות: "שמעתי אותך אומר/ת ש....".
2. אישוש
   מתן לגיטימציה והבנה לנקודת הראייה של הזולת, ללא מחויבות להסכים עימה. האישוש משדר לצד השני שאנחנו מסוגלים לראות את המידע מזווית הראיה שלו ולקבל אותו כסביר, מאחר שזו האמת שלו. נוכל לומר למשל: "אני מבינ/ה אותך, זה באמת משמח/מרגיז/מרגש/מפחיד...."
3. סיכום
   בשלב זה אנחנו מסכמים רק את החלק הראשון של השיחה, בו נשטחו הטענות של הדובר/ת ונעשה שיקוף ואישוש שלהן על ידינו (אין לבלבל בין שלב זה לבין סיכום השיחה כולה בסיומה).
4. אמפתיה
   בשלב זה אנחנו משדרים לצד השני כי מה שהוא מרגיש, מובן לאור מה שחווה. לעיתים יהיה ברור לנו מה הצד השני מרגיש, ואם לא – מותר לנסות לשער. פתיחה מתאימה להבעת אמפתיה יכולה להיות: "כשזה קורה אני מתאר/ת לעצמי שאת/ה מרגיש/ה...."; "אני מניח/ה שאת/ה מרגיש/ה במצב זה...." (לדובר תינתן אפשרות להגיב על ההשערה שלנו).
5. התכוונות לפעולה
   נשאל את התלמיד/ה: מה את/ה צריכ/ה? מה עשוי לסייע לך?
6. לקראת יציאה לפעולה
   נעודד את התלמיד/ה לשאול: מה הצעד הראשון שאנקוט? ומה הצעד השני?

(מבוסס על כלי שנוצר על ידי בי"ס יסודי נחשוני החולה, יסוד המעלה. ראו: בית ספר מתמיד, עמ' 100)

המטרה היא ליצור בתוך המרחב הכיתתי המשותף, מקום שיאפשר ביטוי אישי שבו הילדים יכולים להציג תכנים על פי בחירתם כדי שחבריהם לכיתה יכירו אותם יותר.

1. הכנת הכיתה
   בוחרים קיר גדול מספיק בכיתה ומחלקים את הקיר למתחמים אישיים לכל ילד/ה. אפשר לשתף פעולה עם המורה לאומנות לקראת השיעור הראשון שיוקדש לכך.

• אפשרות 1: לצפות את כל הקיר בלוח סקוטשים ואחר כך לחלק אותו לחלקים שווים על פי מספר הילדים בעזרת רצועות קרטון גלי, פלגל, עץ וכד'. באופן כזה נוצר לכל ילד/ה מתחם – מעין "מסגרת תמונה" שבה ניתן להציג את התכנים.
• אפשרות 2: הקיר יכול להיות מורכב מרצף של לוחות שעם אישיים. חשוב להקפיד שלכל ילד/ה יש מקום מספיק להצגה האישית – לא פחות מגודל של דף 3A.

1. עיצוב הקיר האישי
   כל ילד/ה במתחם האישי שמוקצה לו/לה מוזמנ/ת להציג תכנים אישיים או לימודיים. ילדים יכולים לבחור לשים במתחם האישי שלהם למשל:

• תמונות משפחה, תמונה של חיית מחמד...
• תוכן לימודי שהם גאים בו (ציור משיעור אומנות, צילום של פרויקט במדעים)
• המלצה על ספר שקראו, סרט, סדרה... 
• הישגים אישיים מפעילויות שמחוץ לביה"ס (מדליה מתחרות שחייה, תעודת השתתפות בצעדה עירונית וכד')

2. שיח כיתתי ועדכון הקיר
   אחת לחודש בשיעור חינוך נקיים שיעור בנושא "הקיר האישי" –

• נציע למספר ילדים להציג את הקיר שלהם למליאת הכיתה
• ניתן זמן חופשי שבו הילדים מסתובבים ומתבוננים ב"תערוכה" שעל הקיר ושואלים שאלות זה את זה או כותבים תגובות למיצגים של אחרים לפי בחירתם
• נקדיש זמן להוספת פריטים, לעדכון ולחידוש המוצגים על הקיר כדי שהתערוכה לא תהפוך למשהו סטטי שהתלמידים כבר אינם מבחינים בו.
• מומלץ להביא לשיעור חומרי מלאכה ויצירה.

3. מפגש אישי
   אפשר ללוות את עיצוב הקיר האישי בשיחות אישיות בין המחנכ/ת לתלמידים כ-4-3 פעמים בשנה, סביב שאלות כגון:

• מהם התכנים שבחרתי להציג?
• מדוע בחרתי אותם?
• מה עוד אוכל להציג כדי שיכירו אותי טוב יותר?